-
אותך..
למרות שהייתי חלק מהאנשים שהקימו את האתר.. רק עכשיו אני כותב לך.. למרות שאני יודע שהרבה אנשים יקראו את זה.. זה מאוד אישי אלייך.. למרות שהיינו יוצאים לבלות, צוחקים, ונהנים.. אני מרגיש שכלום לא הספיק.. למרות שעברה כבר חצי שנה.. לחשוב עלייך אני לא מפסיק.. למרות שהיינו ביחד בימים האחרונים שלך.. אני מרגיש שלא לקחתי חלק מספיק גדול בחיים הקצרים שלך.. תומר, למרות הזמן, המרחק, החיים, דברים שמשתנים, אנשים שמתחלפים – לעולם לא אשכח אותך! אני לא אשכח שהתחרנו על התפקיד הראשי במסיבת הסיום, איך שצחקנו איזו מלחמה זאת.. אני לא אשכח את העצות שאמרת לי, דברים שאז לא יכולתי לראות.. אני לא אשכח את טון הדיבור העליז והמאושר שלך בכל שיחה.. תומר, למרות הזמן, המרחק, החיים, דברים שמשתנים, אנשים שמתחלפים – לעולם לא אשכח אותך! חצי שנה.. זה כל כך קשה לעכל! חצי שנה מאותו יום מקולל, שהשאיר אותי מדוכדך וממורמר.. חצי שנה אני אומר את אותו משפט ואמשיך לומר זאת.. בין אם זה הגורל או סתם צירוף מקרים אומלל.. אתה כבר לא כאן! ובלתי אפשרי להתמודד עם האובדן.. החיים שלך, המבט שלך, הצחוק שלך, הדיבור שלך, החיבוק שלך, ההקנטות שלך, הירידות שלך, הנסיעות איתך.. "ה"-נסיעה איתך.. תומר, למרות הזמן, המרחק, החיים, דברים שמשתנים, אנשים שמתחלפים – לעולם לא אשכח אותך
