-
חמש שנים עברו...
לפני חמש שנים, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, קיבלנו מציאות חדשה, כואבת, מייסרת, של שכול ואובדן והיא מלווה אותנו מאז כל חיינו. הרכב שפגע בתומר יקירנו, קטע את חייו הקצרים באופן טראגי, אכזרי, לא ניתן להבנה. אפילו במדינתנו, מדינה שמאבדת לעתים את הטובים שבבניה, המציאות בה אומרים אבות קדיש על בניהם, היא בלתי נתפסת. בכל טרגדיה של אובדן, אתה עוצר עם עצמך, אבל, כואב וממשיך הלאה. שונים במקרים בהם אתה מרגיש קרוב, מכיר. אני במשפחתנו בקטנה חשים עד עומקו את הכאב המר והקשה הזה. הכאב הזה מלווה את כל הנוכחים כאן מאז אותו יום וילווה אותנו כל חיינו. אורי- אחי, רונית ומאיה, כואבת אני איתכם כל העת, שמחת החיים שלכם נותנת לנו כוחות להחזיר לכם כוח. נתמוך תמיד זה בזה כדי שנוכל להמשיך בחיים בריאים ולקוות לעתיד טוב יותר. תומר גאוותנו, ילד טוב ואהוב שהלך לעולמו בטרם עת- זכרו בליבינו צרור לעד.
