היומן

1. אלונה 08.04.2012

   פסח

   תומריק, חול המועד פסח, אני נזכרת ביום לידתך, אושר צרוף, כמה צעירים היינו כולנו ואיך לאחר 24 שנים הכל שונה. הורייך כרגע בקצה העולם, מאיה חיילת-היית מאמין? ואני כאן מתגעגעת. שומעת קולך בפלאפון משל מאיה והדמעות זולגות. אם אפשר היה להחזיר את הגלגל כמה הכל היה שונה. אפילו כשאנו שמחים וצוחקים , זה לא עד הסוף, זה רק כמעט. שש שנים אחרי, ליד קברך, אנו מדברים על עניני דיומא ויודעים מה היה אילו. אילו היית עמנו היית סטודנט בטכניון. לא ילד שאינו מוצא עצמו אלא גבר שבגברים. כך חונכת ולשם כוונת אך המציאות המרה טפחה על פני כולנו. מי היה מאמין??? למה??? ילד יקר, חושבים עליך רבות אפילו שלא תמיד מגיעים לידי כתיבה, זה לא פשוט לפרוק ליבנו למחשב אך לעתים זה פורק את הכאב לשניה. אוהבת, דודה אלונה כלשונך

חזרה ליומן