-
שנה בלעדיך
תומריקי שלנו. אנו מתקרבים ליום השנה והעצבים של כולנו רופפים. ביעף חלפה עברה לה השנה. כל שעה, כל דקה, כל שניה במחשבותינו אתה. אנו ממשיכים בחיינו, הולכים לעבודה, משתתפים בארועים, אך הצער תופס אותנו בהרבה מקרים לא מוכנים. הבכי משתלט, הכתפיים שפופות ולוקח לנו זמן להתאפס ולהמשיך בחיים. הזכרונות כל העת בראשינו, המחשבות מה היה אילו לא מרפות ועיצבוננו ניכר במשפחתינו. במהלך השנה חלו מספר אירועים משמעותיים אשר אותך ודאי היו משמחים. מאיה בחרה לצרף את ליצי למשפחה, שיר התגייסה, לאיריס נולד במזל טוב בן בכור, סבא וסבתא שבו מחו"ל עם מאיה ואביב ועוד כהנה וכהנה שמחות. אך, אנו כאן, שמחים באירועים ומלווים אותם עם דמעות רבות של כאב על שאינך עימנו. חסר לנו צחוקך המתגלגל, הכיופים והדיבורים שפקדו את ביתנו כל זמן פגישותינו, מקומך נפקד בשולחננו ואנו מבכים את אובדננו. עומדים אנו כאן, כמעט שנה אחרי לכתך, בראש מורכן ומקווים שהעתיד יטמון בחובו קצת אושר להשכיח את הצער. ואתה עימנו בליבנו, מלווה אותנו בטוב וברע עד סוף ימינו. מתגעגעת, אלונה.
