-
מכתב 10 שנים
תומריק, עשר שנים זה סמלי... הרבה עבר עלי מאז ואני חייבת להודות שזה דווקא לא נהיה לי יותר פשוט עם הזמן. אני גדלה, משתנה, עוברת מסלולים בחיים והכל בלעדייך. הפחד מלשכוח והמחשבות של מה היה יכול להיות אם... תמיד מעסיקים אותי. עומדת לפני התחלות חדשות, גדולות בחיי וכל הזמן, בכל צעד אני שואלת את עצמי מה אתה היית חושב, האם אתה תומך ומאמין שזו הייתה הבחירה הנכונה. לפעמים אני אפילו מקווה ביני לבין עצמי שאתה לא כועס, שאתה מבין שזה טבעי להמשיך ומאחל לי להיות שלמה בלעדיך אך עם דמותך מעלי תמיד. אני גאה להיות החברה המיתולוגית שלך, בנאדם מיוחד ואהוב כל כך. רק יכולה לקוות שגם אתה גאה בי ויודע שתמיד יש לך פינה שמורה אצלי, כל לילה כשאני הולכת לישון. מתגעגעת, אני
