-
תומר יקר
שתיים עשרה שנים חלפו להן מאז שנקטפת באיבך ע"י נהג דורסני בניכר. דןפק החיים ממשיך לתבוע את שלו. אין רגע דל, הזמן לא עומד מלכת, לחיים יש חיים משל עצמם. אבל תמיד גם אתה שם. בכל מקום בליבינו ברוחינו בהוויתינו. אני רואה אותך בעיני חברתי רונית, אמך האהובה. השכול והכאב הם חלק מאבריה. כלום מכל זה אינו מקהה את רגישותה והכלתה את האחרים, טיפולה בכולם ונדיבותה האינסופית. אני רואה אותך בעיני אחותך מאיה, שעושה חייל מול עיניינו. גברת ה וחמה הבולעת את החיים בדרכה . אביך אורי כהרקולס רחב כתפיים מחזק ומחזיק את כל הנדרש בדרכו האופטימית. לו הית בינינו היינו משוחחים על דברים רגילים: עבודה מצבה הפוליטי של המדינה , זוגיות , ילדים ועוד מיני זוטות. כל אוהביך מתגעגעים אליך , זוכרים אותך, מדמיינים איך יכלו הדברים להיות שונים. על אהבה וגעגוע הנוף מהגבעה מרטיט את פני הנפש זה יפה וזה כואב. כלניות ואיריסים ורקפות טמנתי את ראשי בכל בליל החושים ראשי סער עלי פניך נערי ניערו חוצני מעלינו קדחה השמש הטבע חרת כהרגלו את דגלו על פני האדמה. עיגולים של שמחה, עיגולים של עצב ריצדו מול עיני צפייה מצועפת צפייה מייחלת, מתגמלת אולי עוד פעם התזכור מה יפתה מה קשתה, מהי הדרך? נאהב ונזכור אותך תומר תמיד
