-
תומריק ילד שלי
תומריק ילד שלי ככ קשה לי למצוא את כוחות הנפש לשבת לכתוב, להרגיש את הכאב הזה שמלווה אותי בשנים האחרונות בצורה ככ חדה ומרוכזת. מה להגיד לך שלא אמרתי בשנים האחרונות, איך להסביר, באילו מילים להשתמש כדי להעביר את התחושות והמחשבות. לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי מנסה לעשות סדר בניירות שהשארת . בכל שקית שהשארת בחדר היו פיסות ממך, ממי שהיית, ילד מסודר ומאורגן. פתחתי את ספרי הזכרונות, את המכתבים שכתבו לך(מכתבי טיסה, ברכות, מכתבים שכתבנו לך לפולין, תגובות של אנשים על מותך, את מה שכתבת אתה לאחרים) רוצה לצטט כמה אנשים שבדבריהם נתקלתי . "חברת ילדות" שאת זהותה איני יודעת כתבה:"איך אני יכולה לעכל שהידיד שלי עוד מהגן הלך ולא ישוב, איך החיים קטפו אותך ככ צעיר ואהוב... היתה לי הזכות להכיר מלאך שכמוך, בן אדם חייכן, טוב שמח וחברותי. היה קשה להאמין שאתה מציאותי כי הרי בעולם אכזרי שכזה אין הרבה אנשים טובי לב כמוך. אם רק אפשר הייתי מבקשת שתמשיך להיות איתנו פה עם כל האוהבים אותך . החברים והמשפחה. אם רק אפשר היה הייתי מבקשת שיהיו עוד אנשים מופלאים כמוך, אבל זה לא ככ אפשרי... אתה אחד במינו, אדם שעוזר תומך, נותן ואוהב. אל תפסיק לחייך למעלה כמו שחייכת פה. אחד השכנים בבניין כתב:"הכרנו והתרשמנו ממנו מאד כשהדריך והסביר לנו על מגמת טכ"מ בתיכון עמית, בהתלהבות והמון רצון טוב. נער מתוק , חמוד ונבון שהתחבב על הסובבים אותו. חבר מהכיתה כתב:"תומר תמיד עזר, תומר תמיד אהב לאהוב את כולנו. מחר בהלוויה ננסה לתת לו משהו חזרה: צעקה גדולה וכאב עצום למרומים לידור שרכבה איתו על סוסים""תדע לך שאתה הידיד הכי טוב שלי וחוץ מזה בן אדם מדהים... כייפ לי לדבר איתך ואתה תמיד שם כשצריך אותך, ואין לך מושג כמה אני מעריכה את זה. את החברים האמיתיים נדיר למצוא , קשה לעזוב, ובלתי אפשרי לשכוח. יכולתי להמשיך אתה יודע, גם במה שכתבת לאחרים, בהמון אמפתיה ואינטליגנציה רגשית משובחת, אבל אשאיר לפעמים הבאות ורק אקנח במשפט מאחת השאלות בהכנה למסע לפולין כשנשאלת על תאריך חשוב בחייך ענית:"יום הולדת לאבא שלי" כזה היית ילד שלי בעיני האנשים שסבבו אותך, כזה וואוו. מתגעגעת ואוהבת בכאב שלא נותן מנוח
