-
אבא
תומריקו , את החיוך את המבט את ההבעה את המחשבה שעוברת לך בראש , להבין את הפוטנציאל שטמון בך , להיות שותפים לחלומות שלך... כל זה לא יחזור ורק זכרונות נשארו וכמה שהם רבים טובים הם לא מספקים כמו הנוכחות הפיזית, כמו המגע הבלתי אמצעי. יש לנו המון עבר משותף וכלום מהעתיד. לחשוב איפה היית היום במה היית עוסק, איך היו נראים חייך, כל זה ניטל ממך, באיבחת תאונה אחת, ואותנו השאיר עם פצע פתוח לעולמים. עתידך נגדע ובמקום לגדול ולהתפתח אנו נאחזים בעבר ובמחשבות מה היה קורה אילו 13 שנה זו תקופה שילד הופך לגבר ולנו יש 13 שנה רק קבר. מוות מיותר ששינה אותנו לנצח
