היומן

1. 13 שנים 02.11.2019

   רותי

   13 שנים חלפו מאז נקטפת בדמי ימיך מכל אוהביך, היה היה פעם לב, אשר יצא אל השמש, פנה לדרך שממנה לא שב. זרוע הגורל האכזר בא, שילוב של תזמון גרוע ונוכחות פיסית מקומית שלך, חברו יחדיו. בתאונת דרכים טרגית בניכר נגדעו חייך, באבחת גרזן. עדיין 13 שנים מאוחר יותר, משתדלים למצוא נחמה. זכרונך חי, קיים, בועט ונושם בליבות כולנו. הוריך המדהימים רונית ואורי, אחותך מאיה שהפכה לעלמת חן, ויתר בני המשפחה והחברים, מרגישים בנוכחותך, ומתגעגעים עד כלות. עדיין אני מזהה בין העוברים והשבים, נער גבוה חבוש בכובע הדומה לשלך, חזותו התמירה והרזה מזמנת לי את דמותך ונשלפת מפי קריאה חלושה תומר?. חלל העולם מכיל את אותה קריאה, היא לא מוותרת. העצבות הפכה לעתיקה וכואבת, אך הזכרונות והרגשות מחיים את קיומך. האהבה מעלה חיוך על השפתיים. דופק החיים ממשיך לאוחזים בו הלאה. אין אפשרות אחרת. כולנו מתבגרים, מזדקנים חלקינו מחכימים..."כבר יבשו עינינו מדמעות ופינו כבר נותר אילם בלי קול, מה עוד נבקש אמור מה עוד כמעט ביקשנו את הכל" נער אהוב אתה כולך עיגולים של שמחה, אופטימיות ואהבה. רונית אורי ומאיה ממשיכים לשאת בעול בגאון ולהפיץ רק טוב בדרכם... את מנגינת חייך תומר לעולם לא נשכח זוכרת ואוהבת רותי

חזרה ליומן