-
שנה ואני ממשיכה בשבילך
365 ימים. 365 ימים, ועדיין כלום לא השתנה. 365 מאותו יום מקולל. מאותו יום ששלוש שיחות טלפון מאנשים שונים, שכולן אמרו לי את אותו הדבר, לא הצליחו לגרום לי להאמין. אותו יום שהייתי בטוחה, שתומר שלי איפשהו, עדיין מבלה, ותכף מגיע לחבק אותי כמו תמיד. שתכף תפרוש את הידיים שלך שוב, ותחכה שארוץ אליך כדי שתרים אותי באוויר ותמלא אותי בנשיקות שלך. הייתי בטוחה שזו טעות. שזה בטח תומר אחר שם באי.. או אולי בכלל התבלבלו בשם. הרי העולם הזה לא אכזרי עד כדי כך לקחת לי משהו כל כך חשוב. ועדיין, בכל זאת לקחו לי אותך. לקחו לי אותך פיזית. אבל לעולם אף אחד לא יצליח להשכיח בי את החיוך שלך, שאני נזכרת בו כל פעם שאני מחייכת. את המבט שלך, שאני בטוחה שאתה מסתכל עליי איפשהו שם, אפילו יותר גבוה ממה שהיית אז. דואג ושומר כמו תמיד, שהכל איתי יהיה בסדר, שאף אחד לא יפגע בי, או שלא יקרה לי שום דבר רע. שכמו תמיד, ברגעים הכי קשים, אתה מתייצב לצידי, גם עכשיו. אני יכולה לדמיין בדיוק מה תגיד ומה תעשה. איך תתן לי יד, ותחבק אותי כמו שרק אתה יודע.. אני עוד מרגישה את המגע שלך כשקשה.. והוא תמיד עוזר לי. אולי קצת פחות ממך, אבל זה עדיין שלך. אז חבל, מישהו נכשל במשימה הזו של להשבית כאן את החיים.. אני לא מפסיקה אותם! אני ממשיכה אותם, בשבילך.. זו הנקמה שלי במוות הכל כך מיותר הזה שלך. אני בטוחה שאם היית יכול, היית יורד לכאן רק כדי לתת לכולנו סטירה ולצעוק עלינו שנמשיך הלאה.. אז זה בסדר. לקח לי קצת זמן, אבל נתתי לעצמי את הסטירה הזו. אני רוצה שתהיה גאה בי.. שתראה שאני מחייכת, שתראה שאני צוקת. שתראה שאני חיה. וזה בדיוק מה שאני אעשה מעכשיו. חיים של אחד מאיתנו נפסקו באמצע. אבל תמיד אמרנו שאנחנו נפשות תאומות, לא? אז אל תדאג! לא אאכזב אותך.. החצי השני של החיים שלך ממשיך.. איתי. תהיה בטוח שאמשיך בדרך האנרגטית שלנו, השמחה, והצחוק המתגלגל שלך מוביל לי אותה. הבכי והעצב יבואו, גם לעתים קרובות. אני בטוחה. הרי בכל זאת, לפעמים אני נתקלת באיזו אבן בדרך, שאני אולי צריכה שתזיז אותה, או שתרים אותי מהאדמה אם נפלתי. אבל יהיה בסדר, נכון? ובינתיים כאן למטה, אני דואגת להפיץ את השם שלך. הייתי בטוחה שכולם ידעו עליך. לא בצורה הזו, אבל זה מה שיש כרגע, עד שיגיעו למעלה ויראו באמת עד כמה הסיפורים שלי עליך נכונים. אני מספרת עליך לכל מי שרק אפשר וגם לכאלה שלא ממש.. אני רוצה שכולם ידעו מי האדם המיוחד שאתה. אתה יודע כמה תגובות קיבלתי? "הלוואי והייתי מכיר אותך לפני כדי שהייתי יכול להכיר גם את תומר." נו, תתגאה. כמו שהיית עושה תמיד, עם החיוך המרוצה שלך בכל פעם שקיבלת מחמאה. והזיכרון שלך? פעם דאגתי שהוא יישכח אם אני אשמח, אצחק או אתן לעצמי קצת לחיות.. עכשיו אני אפילו לא יכולה לחשוש מזה. אתה תמיד איתי.. לפני 6 וחצי שנים, עכשיו ולנצח. ובכל רגע שדמיינתי אותך איתי, אתה תהיה, וכלום לא ישנה את זה. גם אם אני רוצה וגם אם לא, אתה חלק בלתי נפרד ממני.. ואתה יודע כמה אני גאה שאתה כן. אז אני ממשיכה את הדרך שלנו יחד. גם אם אתה לא מחזיק לי את היד, אתה איתי היטב בחיוך, בעיניים ובלב. הריחוק הפיזי הזה רק הוכיח לי עד כמה הקשר הנפשי שלנו חזק. אין עלינו, אה? אני מנסה לגרום פה לכולם להרים את הראש ולהתנהג איך שאתה היית רוצה שנתנהג. אני רוצה לעשות אותך גאה! נפש תאומה שלי.. מקווה שאצליח. מזכירה לך שאני אוהבת אותך המון ומתגעגעת אפילו יותר..
