היומן

1. מורן הוכמן 10.03.2007

   חיבור נשמות

   הלוואי שהייתי יכולה לבטא את מה שאני מרגישה פנים מול פנים ולא בצורה זו להיות לידכם ולחבק אתכם ולהראות לכם כמה שאני מזדהה אתכם. כשאני חושבת על תומר אני חושבת על חיבור נשמות , למרות שיש בינינו הפרש של 3 שנים והוא בן, תמיד היתה לי כימיה איתו, כמו ששמתם לב תמיד היינו עושים כייף ביחד , נהנים וצוחקים, הוא פשוט היה גורם לי לצחוק ולחייך ולהנות. הנסיעות המשותפות שלנו לאורך השנים הם טיולים שאני לא אשכח, למרות שהייתי ילדה קטנה, יש לי זכרונות טובים ומתוקים מהטיולים האלה, הנאה כייפית ותמימה של ילדים, אני לא יכולה להסביר את הקשר הזה בינינו , אבל אני פשוט אוהבת את תומר ובטח לכם אני לא צריכה להסביר למה. אני כואבת ועצובה, כי זה פשוט תומר, נשמה טובה ויפה, מצחיקה, מצליחה שאפתנית, מעניינת וחייכנית, שעדיין לא סיימה את מקומה בעולם. אני לא יכולה לתאר את סערת הרגשות שלי, אני בכלל לא יכולה לעכל את זה ולהבין את זה, הלוואי והייתי מתעוררת מחלום וזה היה עובר. באותו יום כשאמא ואבא סיפרו לי היה יום שישי ופה בתאילנד ביליתי את השבת בבית חבד, התפללתי, שמתי כיסוי ראש וקראתי בסידור בשבילכם ובשביל תומר, והדמעות זולגות. יום עצוב ושחור וקודר. אני מצטערת שאני מביעה רגשות על הדף, אני מחבקת ואוהבת אתכם מאוד מאוד. אתם אנשים טובים ויפים מבפנים ומבחוץ תמיד הרגשתי טוב ונוח אתכם, כמו משפחה. אני חושבת שיש בין המשפחות שלנו חיבור נעים והרמוני בין כולם. תדעו שאני מאד מאד אוהבת את תומר ואתכם ואני מצטערת בצערכם אני יודעת שאתם מרגישים שכבה אצלכם בפנים האור והכל נראה עכשיו שונה, ואין תחליף לתומר, אבל תהיו חזקים ותמצאו את האור מחדש. תשאבו אותו ממאיה, תהיו חיוביים ותאזרו את הכוחות שבכם להמשיך הלאה ולחיות בשמחה. אני יודעת שצריך להמשיך הלאה מכאן ולנסות לא להכפיל את הכאב והסבל. תהיו חזקים, אני יודעת בוודאות שיש אנשים שיעשו הכל לתמוך ולהיות שם בשבילכם. מצפה לפגוש אתכם כשאחזור לארץ

חזרה ליומן