-
תומר
""שנה חלפה מאז האסון הנורא שיחת הטלפון של אורי באותו יום ארור צרובה במוחי בכל רגע ורגע ולא נותנת לי מנוח..."תומר מת" לרגע אני לא מאמין הרי אין סיבה שבעולם לקטוף פרח לפני שהספיק לפרוח ולצמוח. אני מרגלית והילדים מסתכלים לעיתים קרובות באלבומים , מדפדפים ובכל מקום אנו רואים את דמותו התמירה והחייכנית של תומר, זה קשה וכואב ולא נותן מנוחה למה זה קרה?. רוחו של תומר מלווה אותנו לאן שנלך, בכל מקום, אנו נזכרים בחוויות שלנו: בבית הילל את משפחת מרק, בכפר הנשיא, במטולה במרכז קנדה, בכפר בלום, במנרה, באילנייה באיילת, ברכיבה על סוסים , בצניחה חופשית, בקיקים בירדן... בכל מקום בכל פעילות אתה תומר מופיע במחשבותינו ובליבינו. הזמן לא מרפה את הפצעים, הכאב מתעצם, הגעגועים חזקים אבל החיים ממשיכים. משפחתך עומדת באומץ, משתקמת לאט, זוכרת וכואבת את אובדנך, דמותך ורוחך תהיה עמנו החברים לעד. רצית לחיות להנות רצית כבר הלאה.. עם חצי חיוך עלית למעלה מליון כוכבים בשמיים תופסים את החיוך שלך תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום רצית לחיות הלכת רחוק מדי בתוך הטירוף אין מי שישמור עלייך מליון כוכבים תופסים את החיוך שלך רציתי שנייה לומר לך שלום רצית לשרת בחיל הים רצית לכבוש את השמיים ללמוד להצליח להתחתן רציתי שנייה אחת לומר לך שלום רק עוד שנייה לומר לך שלום ביי תומר
