-
תומריק
תומריק שלי איפה אתה לאן הלכת, אני כ"כ מתגעגעת לחיבוקים העוטפים שלך לחיוכים למזג שלך החיוני כ"כ, לבגרות שלך, לסדר שלך, למוכנות שלך לתת מעצמך ולהינות מעצם הנתינה , לחום והאכפתיות שלך, לרגישות, למריבות שלך עם מאיה. פתאום אין מי שיגיד לי אמא תסתכלי איך שאת נוהגת, אמא בואי נזמין אורחים אני אעזור לך, אמא בואי נכין משלוח מנות יותר גדול, אמא צריך לזרוק , צריך לסדר, חכי השמן לא רתח אל תטגני את השניצל.... תומריק אני מנסה להמשיך את החיים כאן למטה ולא כ"כ מצליחה, הכל קשה כל פעולה כל מחשבה חוזרת תמיד אליך אתה מלווה אותי כל שנייה במשך היום והלילה ואין תשובות לשאלות לא ידענו להעריך מספיק את מה שהיה לנו לפני שהלכת כמה מובן הכל היה ועכשיו כבר כלום לא שלם ומובן אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא הייתי לידך כשהמכונית פגעה בך, שלא הייתי לחבק ולדבר אליך בשפה שלך, אני מצטערת שהית כ"כ רחוק וברגעיך האחרונים הית לבד בלי אמא ואבא ומאיה, שכאב ולא יכולתי לעזור.. תומריק כואב לנו בגוף כאב פיזי ממש, ובנשמה לנו ולעוד הרבה אנשים שהכירו אותך בחייך הקצרים אני מקווה שבמקום שבו אתה נמצא מצאת שלווה שאתה יודע ומרגיש כמה מתגעגעים אליך כאן למטה וכמה חיינו השתנו לעד אוהבת מתגעגעת אמא
