-
לתומר יקירינו האבוד
קשה לומר "יקירינו האבוד" אך זה מה שקרה, שהלכת לנו לאיבוד. אי אפשר להחזיר אותך לחיים בעולם הזה. הנה אני שוב כאן מול מה שנותר מיקירינו שעזב אותנו מלא חיים וחזר לכאן בלי חיים. אמנם החיים "למזלנו", ממשיכים גם בלי תומר, אך החיים השתנו בצורה בלתי צפוייה, החיים בלעדייך השתנו בצורה בלתי רציונאלית. אתה חסר לנו בהרבה חלקים מן החיים, חוסר זה גורם לצער בהרבה סיטואציות. אין מספיק מילים לתאר זאת. דמותך עולה במפגשים משפחתיים וגורמת לכאב שאי אפשר להדחיק, לחלקנו אין יכולת להסתיר כאב זה. אם לא די, כאב זה מקרין על יתר המשפחה והחברים המנסים להדחיק או לפחות להסתיר כאב זה. למזלנו חלק מהחיים השתנה מכוח האינרציה גם הצורה חיובית- הנה לדודה שלך איריס נולד תינוק, למאיה אחותך יש כלבה חמודה חסרת מנוחה ומשפחתך עומדת לעבור לבית חדש שטרם נבנה. כן יש למשפחתך ובעיקר לאבא שלך פרוייקט בניית בית. הבת דודה שלך שיר, כבר חיילת קל"ב של סבתא פנינה וסבא זיגי, בת"א. והבן דודה שלך אביב ימשיך ללמוד כמוך בתיכון במגמת טכ"ם- מחשבים, בגימנסיה הריאלית ראשון לציון. אנו כאן ועכשיו מנחמים, מתנחמים ומקווים שהזמן ירפא מעט את הכאב האין סופי לכאורה. בסופם של החיים בצורה טרגית או בשיבה טובה כולנו עוברים מן העולם.
