-
תומר
כמו כל הספד, כולם מתחילים אותו ב-"אני לא יודע איך להתחיל" אבל אני באמת לא יודע איך להחיל... כמו כל הספד כולם אומרים: "אני לא מעכל שעברה כבר שנה". המוח לא מסוגל לעכל את זה... כמו כל הספד, הלוויה ואזכרה עולם עצובים, בוכים... תומר, המכה כל כך חזקה בעומק הלב שלא רואים גלים על פני המים. שנה עברה... שנה שלמה ששואלים" "למה?", "איך?" מנסים להיזכר, לשכזרף לחקוק בזיכרון כל שנייה שבילינו יחד. שנה שעבברה... שנה שלמה של מחשבות, געגועים, מכתבים, הכי, עצב, מועקה, הנצחה. שנה שלמה שבה מנסים להשאיר אותך בדיוק איפה שאתה, שלא נשכח כל פרט, שידעו מי אתה. כ"כ הרבה דברים לומר, לספר, לשמוע ממך, על הגיוס שלך, על החיים שלך. שנה שעברה שנה שבה עברנו כל כך הרבה דברים, התגיסנו, נפרדנו, הכרנו אנשים חדשים שלא מכירים את ה-"סיפור" שלך ב ה"ידיעה. סיפור כל כך כואב של משפחה שאיבדה דבר כל כך יקר, סיפור של חברה שאיבדה את האהוב שלה. הסיפור שלנו, סיפור עם שלושה חברים שהלכו לטיול של החיים, תרתי משמע, וחזרנו רק שניים. תומר אולי תחזור כבר מחו"ל? איך בגיוני שאנחנו חזרנו עם המזוודה שמלאה בריח שלך, ולא אתה?? כ"כ נגעת, כ"כ לא הגיוני שזה התמונות שנשארו והן לא זזות, הן לא אתה.
