-
:(
קורה לי דבר ממש משונה. אני לא הייתי קרובה אליך ולא הכרתי אותך באופן אישי . אבל כל לילה כמעט אני נכנסת לאתר קוראת את הנרות ולעיתים קרובות גם כותבת שחס וחלילה לא תרגיש מקופח . תומר אתה יודע ? לפעמים אני ככה תופסת את עצמי וחושבת איפה אתה עכשיו ? יש כזה דבר מוות ? כי זה פשוט לא נקלט לי , לא יעזור . איך בן אדם יכול ללכת כך לבלי שוב ?! אתה באמת לא תחזור יותר ? רק זה גורם לי לבכות . לחשוב על המשפחה שלך בלעדייך , על מאיה שרואים אצלה את העצב בעיניים אבל לא מעזים להוציא מילה . ואולי טוב לך ? אולי אתה רואה אותי עכשיו ומחייך ? אני ילדה . סקרנית . וכנראה שלכל השאלות שלי לא יהיו תשובות . תומר את אותה התאונה המקוללת אני לא אשכח ואת אותה שיחת הטלפון שאחריה ישבתי עם החברות ולא הפסקנו לבכות . כי תמיד זה נראה כל כך רחוק , יודעים שזה קורה אבל לא לידנו ופתאום ככה זה התקרב אלי , ואולי זה יגיע קרוב יותר ?! מה אני אעשה אז ?! תומר , עברה כבר יותר משנה אבל חשוב שתדע אנחנו לא שוכחים . אנחנו לא יכולים לשכוח . אז אנחנו נשארנו כאן בלעדייך ואיתך . כמו שבטח שמת לב המכתב שלי מלא בסימני שאלה (???) כי אני פשוט לא מבינה , בשיא הכנות . אז.. ניפגש בסוף אתה יודע .. תשמור על עלינו מלמעלה .
