-
רונית היקרה
היום הייתי בסיור ב"בית לוינשטיין" עם תלמידי. היום היה טעון ולא קל ובסיומו נפגשנו איתך ועם הסיפור על תומר בנך. מתאורי תומר נראה שגידלתם בן לתפארת, בן שכל אמא היתה גאה בו, ילד שהספיק בחייו הקצרים לחוות כל-כך הרבה. ריגשת אותי ואת תלמידי עד דמעות. רציתי בסיום המפגש לגשת אלייך לחבק לנחם אבל אני פחדנית, מה אומרים לאמא בסיטואציה כזאת? שאלנו אותך מדוע את מגיעה שוב ושוב כדי לספר על תומר הרי זה כל-כך קשה וענית לנו כדי שתזכרו את תומר וכדי שתזהרו בדרכים. את תומר לא אשכך. תמונתו צרובה בליבי, החיוך המבט. ואם הצלחת לגרום לילד אחד לחשוב על תומר בזמן שהוא בדרכים ולהיזהר, הרווח עצום. אני מודה לך עם הפעילות החינוכית המבורכת שאת עושה, רוצה לחזק את ידייך ולאחל לך ולמשפחתך שתראו ימים קלים יותר ולא תדעו עוד צער. בברכה אילנית.
