-
תומר
זכיתי להיות אחד המשתתפים בסיור לבית לוינשטיין- בתחילה לא רציתי לבוא אך לבסוף התגברתי על החשש, קשה לי מאוד לראות אנשים שסובלים. אני לא מצטער שהגעתי, לפני הנסיעה ידעתי המון והיום אני יודע טיפה יותר, דווקא על אנשים כמוך שעליהם אני לא מרחם אלא אותם גאה להכיר, אפילו כך- בזכות אמך שהייתה אמיצה ביותר וחלקה איתנו את סיפור חייך על קצה המזלג. קצה מזלג שיש בו טעם של עוד להכיר את היותך אדם כה מיוחד. מה אוכל לומר לאדם כמוך שבוודאי כבר לא יקרא את מילותיי... ארצה לומר שוב שגאה אני להכיר את מי שהיית ועבורי הפכת לסמל של " ובחרת בחיים". אדם כמוך, שכה אהב את החיים משאיר בהם חותם כל כך עמוק, שגם המוות לא יצליח לגרוע ממנו. אהבת החיים המדהימה שלך והסיפור המרגש שאימך סיפרה היום, חייבו אותי לכתוב לך, למרות שאני אף פעם לא מסתפק בכתיבה, כי כל כך קשה לבטא במילים את ההרגשה. אני מקווה שמצאת נחת אי שם ואהבתך תמשיך לחזק את אימך, משפחתך וחבריך. לסיום אני רוצה לפנות לאימך שגם אותה, בזכות האומץ שלה להמשיך לחיות ולהנציח אותך - להכיר זכיתי. רונית, אני רוצה שתדעי שבי הצלחת לגעת. ביקשת שלא נשכח את תומר- אך זה בלתי אפשרי לשכוח אדם כזה לאחר שזוכים להכיר אפילו חלק קטן ממנו. אני מצטער מאוד, יותר ממה שאוכל אי פעם לומר, שאנשים, לעיתים אטומים ושטחיים צריכים לשמוע דווקא סיפורים כה עצובים, כמו סיפורו של תומר, כדי שיפול להם האסימון ויקלטו כמה דברים הם זכו לקבל, אותם הקטרנים שאף פעם לא מרוצים ותמיד אבל תמיד עיוורים כלפי כל מתנות החיים. הבעיות של האדם בעודו בחיים, מבחנים, כסף וחיי אהבה מתגמדות לעומת אבדן כה גדול כמו שלך. אין מילים בפי כדי להקל על סבלך, אבל אני רוצה שתזכרי משהו גם את: אני גאה להכיר אדם כמוך, את שהצלחת לאסוף כוחות ולהמשיך לחיות, אני מאחל לך שאף פעם לא תכשלי במשימתך הנעלה... שתמשיכי לחיות את אהבתו של בנך לחיים ביחד עם משפחתך... וזכרי גם, שלחיות כל יום למרות אבדן כה גדול - זה אינו דבר מובן מאליו, זוהי מעלה שראויה לשבח ולמרות שקשה למצוא נחמה כשקורעים לך פיסה מהלב ומהנפש... הנציחי את אהבתו של בנך בדרך הקשה ובמקביל החזקה ביותר- המשיכי לחיות. תודה... תודה שנתת לנו מושג... גם לידענים הגדולים... כמה חשוב להיזהר ולשמור על החיים- ובשמירה על החיים להעריך אותם, את חיינו שלנו ואת חיי בני המשפחה והחברים שאוהבים אותנו כל כך .
