-
רונית וכל בני משפחת שדה, ענבר וכל החברים יקרים
קוראים לי צחי, אני מתיכון חדרה, והייתי בסיור בבית לווינשטיין שבסופו דיברת איתנו על תומר בנך זכרונו לברכה. כמו שאת בטח רואה, עברו כבר שמונה ימים מאז. לקח לי קצת זמן לעכל את כל מה שסיפרת לנו אז ולסדר בראש את מה שיש לי להגיד. היום היה לא פשוט ולכל הדעות השיא שלו היה המפגש והשיחה איתך. תומר. איזה ילד מיוחד. כמה דברים טובים מרוכזים באותה אישיות. כמה יושר וכנות. כמה אהבה לחיים. כמה איכפתיות והתחשבות לזולת. כמה חוכמה משתקפת מהמבט. כמה אושר ושובבות משתקפים מהצחוק. אני בטוח שכל זה לא חדש לך, רק רציתי שתדעי איך זה נראה מהצד של מישהו ששמע עליו רק שעה בקושי ובסוף ישב כמעט עם דמעות בעיניים. רואים כל רגע של השקעה שהשקעתם בתומר. כמה שאפשר להתגאות בו. עשיתם עבודה מצויינת - כל הכבוד ! " איך נפלו גיבורים ? " " כל הכוכבים נופלים " כל משפט לתיאור מותו של גיבור יהיה מתאים לגביו. דמות שהדבר היחיד שאפשר לעשות זה להעריץ ולהעריך אותה. ממה שהספקתי להבין עליו, הייתי רוצה להיות במעגל החברים שלו, ועוד יותר הייתי רוצה שיהיה החבר הכי טוב שלי. שהיינו לומדים יחד, משחקים יחד, מדברים, צוחקים, רבים, הולכים מכות ומשלימים, עוברים דברים קשים יחד. הייתי חולק איתו כל דבר שאני עובר, דברים שאני לא מדבר עליהם עם כולם, סודות עמוקים. הייתי מאוד רוצה שהוא גם יחלוק איתי דברים כאלה ... לסיום רציתי להגיד לך כמה זה חשוב מה שאת עושה. כמה שיש לזה השפעה למפגש הקצר שכמה שהוא קצר ככה הוא טעון ריגשית יותר. שזה יכול לשנות ולעורר דברים שאף פעם לא חשבת עליהם ולא שמת לב אליהם. כמה שזה גורם לברך כל שנייה נוספת שניתנה לנו לחיות. כמובן שלהיזהר הרבה יותר בדרכים. כמה חיים זה יכול להציל. להוקיר כל דבר שנראה לנו כמובן מאליו כי שום דבר בעולם הזה לא מובן מאליו. אני משתתף בצערכם ומאחל לך, למשפחתך, לענבר ולכל החברים של תומר שיהיה לכם רק טוב, שתצליחו בכל דבר שתרצו, ומקווה שתמשיכי בעבודת הקודש שלך עם כל זה שזה מאוד קשה, למרות שאין שום סיכוי בעולם שאני בכלל אהיה קרוב ללהבין כמה קשה זה, ושתמשיכי לשמור את זכרו של תומר, וכך גם לתת לעוד אנשים שיעור לחיים וסמל נוסף לאנושות. תודה על מה שאת עושה ! צחי.
