-
בית לוינשטיין
אני לא חושב שעוד הספקתי לרשום ביומן תגובות הזה , איפשהו אני תמיד אומר "למה לי לרשום , אנשים יודעים בדיוק מה אני חושב/מרגיש" , אבל הפעם זה שונה. שונה , למה אתם שואלים? לא יודע מרגיש שיש לי את הצורך , במיוחד לאחר ההרצאה שרונית (אמא של תומר) העבירה בבית לוינשטיין. ישבתי שם והסתכלתי יותר על האנשים שמסביבי , האם זה באמת מעניין אותם וכמה הם קשובים לנושא. את האמת? מאוד הופתעתי , לטובה כמובן. אולי זה בגלל רונית עם הניסיון העשיר שלה בתור מורה , או בגלל שתומר באמת עניין אותם את זה לא נדע אבל ראיתי שכן חילחל שם משהו לילדים האלו מכל ההרצאה שם ואיפשהו אני חושב שתמיד צריך להיות מישהו עם רונית בהרצאה הזו , מישהו מאיתנו שהיה קרוב אליו כדי שידבר עם אותם האנשים שיושבים שם בגובה העיניים ושלא יגידו לכם רק כל היום "תזהרו בדרכים , אל תעשו X אלא תעשו Y" , כי את האמת איפשהו גם לי אמרו את זה כשהייתי בכיתה י'א -י'ב ואמרתי בלה בלה בלה העיקר שתעזוב אותי מה שתגיד שלום על ישראל , נכנס מצד אחד של האוזן ויצא מהצד השני. מה שעוד יותר הפליא אותי אישית שכל פעם שאני רואה את הסירטון של ה13 דקות שמסכם את חייו של תומר (שהיינו יכולים לעשות את זה גם 130 אבל מפאת הסבלנות של האנשים הוא מאוד קוצר) , אני מגלה פרטים חדשים , דמויות חדשות ברקע , פרטים שלא שמתי לב אליהם לפני זה. ההרצאה כמובן הייתה מערבולת רגשות , ראיתי גם איפשהו שהאנשים שם נכנסו לזה והזדהו עם הכאב והסיפור (אני אוהב לקרוא לזה סיפור ולא "מקרה" כי בשבילי זו פשוט אגדה שלא התקיימה , אני עדיין לא בקטע שתומר נהרג אלא בקטע שהוא פשוט עזב לחו"ל או רב איתי ולא מדבר איתי יותר , טוב לי ככה יותר). דיברתי עם החבר'ה (שהייתה קבוצה קטנה לצערנו הפעם , אבל כנראה מפאת המבחנים וכל הדברים מסביב זה מה שיצא) בגובה העיניים פשוט , כאחד שמאוד קרוב לגיל שלהם ומאוד מבין את הראש שלהם (גם היום) , לדעתי זה תורם וצריך לאמץ את זה לפעמים הבאות (למרות שהדבר לא קל בכלל). נוסיף רק לאחר כל ה"חפירה" הזו (תגובת תומר לאחר קריאה של כל זה - בדוק 100% :) ) , שאיתך תומר אני חושב שאולי אפגש ואולי לא , תמיד דיברנו על חייזרים , אלוהים וכו' ותמיד זה נגמר ב "כשנמות נדע" אפילו כמה שבועות לפני הנסיעה שלך ככה זה נגמר בויכוח סוער באיזה מסעדה בת"א , המשפט נתקע לי במוח וכנראה ישאר שם לכל החיים - אז היום אתה יודע (כנראה).
