-
השיתוף ביני ובין רונית
ושוב נסענו.... שעה וחצי ללמידה משותפת בבית יציב. תמיד מעניין שם. הלימודים, המפגש עם האנשים , השינוי בהוויה השגרתית... ועוד ועוד.. וכמו תמיד במפגשים של מספר ימים עולה הצחוק ולצידו עולה הבכי. ואני - שקרובה דווקא לאמא שלך - - לא תמיד יודעת איך לנהוג, מה לומר, האם לומר.... היינו עסוקות עם הקבוצה בניתוח שירים מקראיים שבו האדם שהביט בשירים יכול היה לבחור איזה שיר שרצה, ולהוביל את הניתוח שלו לאן שרצה. לכיוון התנ"כי, לכיוון האישי, לחיבור שבין המקרה לבין האקטואליה וכו' וכו'.... כל אחד היה חופשי להתבטא כפי שחפץ היה. כך אני עשיתי , כך עשו כל חברי הקבוצה. ולפתע נחנקה אמא שלך. יצא לה להתמקד במילים : (אם אני מדייקת ) .... "... יש לי הכל ואין לי כלום.." לא ידעתי מה לעשות. כן לגעת בכתף, לא לגעת, להביא מים..., לא להגיב.... ואני מניחה שאם אני לא ברורה לעצמי כך כל האוהבים מכיוונים שונים חשים ברגעים כאלו ואחרים. ועדיין נשארתי נאמנה להחלטתי - להיות אני -- תמיד---להיות אמיתית, לא לנסות עד כמה שניתן לחשוב, ולהיות טבעית. טבעית ???? הרי כל הסיטואציה המכוערת הזו לא טבעית. ובים המטורף הלא טבעי --- אני מנסה להיות הכי טבעית עם אישה מופלאה, שמתמודדת יום יום עם הלא אפשרי.
