-
רונית
רונית, ..... אני לא כ\\\\\\\"כ יודעת מה לכתוב, ואיך... תמיד יש את התחושה הזו, של הרצון העז לתת חיבוק, ולחזק, ומצד שני, פחד לאמר את הדבר הלא נכון. את יודעת רונית, לפעמים כשאני רואה אותך בבית הספר, בהפסקות במסדרון, או בשיעור, כאשר אני מביטה אל תוך העינים, אני רואה משהו.. קצת כבוי. כאילו פיזית את כאן, אבל מבחינה נפשית ורוחנית, את במקום אחר לגמרי. כנראה שאובדן של ילד זו תחושה שמי שלא עובר אותה לא יודע כמה היא באמת קשה, כמה קשה לחיות איתה, לשאת אותה ולהמשיך בחיים אבל עם כל הקושי שבדבר אני באמת באמת מאחלת לך, ולכל המשפחה, שתמצאו את הכוחות(ויש בכם את הכוחות האלו, כי הכוחות הכי גדולים שלנו, מצואים דווקא באותן מקומות שהכי קשה לנו להתמודד איתם..) אני לא יודעת אם למצוא את הכוחות כדי להתגבר, כי להתגבר על דבר כזה זה בגדר הבלתי אפשרי.. אבל אני כן מאחלת לכם, שתמצאו את הכוחות להמשיך הלאה, ביחד עם הזיכרון... אני באמת רוצה שתדעו שתומר נמצא שם למעלה במקום טוב יותר, במקום נעים יותר, במקום שמגיעה לאנשים המיוחדים והטובים להמצא בו. שיהיה לכם לילה טוב ושקט ככל האפשר.
