-
פגשתי אותו בלב ים
סוף תיכון, יצאתי עם חברותיי לטיול שלפני גיוס באי קוס. חופים יפים ונקיים, ים בהיר כחול ותחושה ששום דבר רע לא יכול להתרחש על האי הקטן הזה, אחרי הכל עזבנו את הארץ בזמן מלחמה. את תומר ואת חבריו פגשנו על אי קטן בעת שיט. הם שטו על סירה אחרת ונראו מאושרים, החלפנו כמה מילים, צחקנו קצת. הרבה אני לא זוכרת אפילו את שמותיהם לא קלטתי, אך אני וחברותיי הסכמנו שהם היו מאוד חביבים. חבר'ה טובים. לא אשכח איך המלון עמוס הישראלים הוכה בהלם כשנודע לו על התאונה הנוראית ועל האובדן של בחור צעיר שכל החיים היו עוד לפניו וזה לא היה זמנו ללכת. היה לנו קשה לעכל שרק שלשום ראינו את תומר וחבריו כה מלאי חיות והתרגשות ועתה כבר הוא איננו איתם. אמרו לנו שהם חצו כביש סואן עם אופניהם - לא יודעת אם זו האמת, אבל אף אחד מאיתנו לא העז לעלות על אופניים שם יותר. זה היה לילה קשה , נשארנו במלון והתעטפנו בעצב ובכאב. קשה היה עוד יותר לחשוב על משפחתו שבארץ שבנה כבר לא ישוב אליה בריא ושלם. עכשיו אחרי צבא, פתאום נזכרתי בו.. נזכרתי שבעצם לא ידעתי את שמו. עכשיו אני יודעת ויותר לא אשכח. שלא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך.
