-
חדר לזכרך בחט"ב קריית גנים
הייתי שם היום, הייתי שם - בחט\"ב קריית גנים ראשל\"צ שהנציח חדר על שמך. חדר לזיכרו של תומר שדה. חדר שעיקר עניינו יהיה בשעת הפעילות - זה\"ב. הייתי שם היום. בעיקר כדי להיות. כי להיות משמעו - אתה תומר נמצא בתודעה של החברים, המורים, המנהלת של תומר, של אנשים ששמעו על המקרה. אתה לא נשכח. והמשפחה, החברה הקרובה וגם הרחוקה - לא שכחו. וישנם אנשים רבים מסתבר שאתה מתהלך בנפשותיהם כל יום , כל היום, מאז ששינית את העטיפה החיצונית. והיו אנשים שונים שבאו במיוחד להראות לכם - משפחת שדה כן, כן !!! להראות לכם פיזית בעיניים שהם שם בשבילכם. שגם אם נדמה לכם שאתם ממש לבד בסיפור הזה של הכאב - אתם לא לגמרי לבד. רק שביום יום - לא ממש מדברים על הכאב הבלתי נגמר. ולא מספרים לכם מה מרגישים. כי ככה חינכו אותנו. חינוך דפוק. (יש לי חברה טובה שהסבירה פעם לילדותיה הקטנות לאן סבא נעלם. \" סבא הוא כמו מתנה - הסבירה, כמו שלמתנה ישנם שני חלקים: מתנה , והמתנה ארוזה בעטיפה נפלאה. כך סבא! סבא רק שינה את העטיפה. המתנה נשארה ונשארת.... ותומר \"זרק\" את העטיפה החיצונית ונשארה המתנה. ) אני מסוג האנשים האחר. שלא הכיר אותך. לא הכרתי את העטיפה היפה. לכן מי שבתודעה שלי כל הזמן הם : התא המשפחתי הקטן שנקרא - שדה של אהבה. והגעתי עם בן זוגי - כדי לשמוע שוב ממקור ראשון , ולהתחבר לנקודת זמן קריטית בחייהם. ומשם להמשיך ולחבק גם בשתיקה.
