-
מכתב לתומר
שלוש שנים חלפו מאז נקטפת בדמי ימיך בטרם עת מאיתנו כל אוהביך, בני משפחתך וחבריך. ככל שעובר הזמן, גוברת נוכחותך בהעדרך, ישותך קיימת בכל פינה בכל רגע נתון. דמותך מבליחהמו עיניי, אני מנסה לתפוס את הצל, את הרגע, את התחושה. במבטך היוקד בולע אתה את העולם. צלחת הפסטה שבידך, מהבילה ומסתירה בערפל דק את ישותך הפיזית. כן תומר, קשה בלעדך, קשה לי במיוחד לראות את רונית אימך, חברתי הטובה והאהובה נקרעת כל פעם מחדש מול החלל שנוצר בלעדיך. בכל רגע של שמחה פורץ לו העצב ותופס את מקומו - הוא לא מוותר לרגע. למרות הכל - קיימת נחמה פורתא. החיים על פני האדמה דורשים ותובעים את שלהם, איה - נערה מדהימה בהתנהגותה הבוגרת, החמה, צועדת זקוף באמצע הדרך. ניב ואיתי אחיינך פורחים להפליא, הם זכו לשתי אמהות מדהימות. כמה מרנין לראות את רונית משקיעה את כל מרצה ונפשה בטפול בשני הזאטוטים. אם יש העולם הבא , הרי שאתה מלאך המשייט בו להנאתך ומביט בנו משם מלמעלה. בטוחה אני שלצד הדמעות, מחייך אתה ואומר בדרכך המיוחדת יהיה טוב.
