-
תומר...
תומר... אני יושבת מול דף ריק, ומנסה מחדש לתאר איך זה לעבור עוד שנה בלעדיך. הפעם זה בעיקר מוזר. כל כך הרבה עבר בזמן לא ארוך. אני עוד מרגישה את הנוכחות שלך בכל מקום, מלווה אותי, נמצא שם. אני מפחדת לשכוח. כל כך מפחדת שכואב לי. לפעמים אני מוצאת את עצמי מריצה את הצחוק שלך בראש רק כדי לא לשכוח, כמו תרגול שכזה למוח. אני מדמיינת את התגובות שלך לכל מיני דברים רק כדי לחזק אצלי את האדם שהיית. אני מקווה כל הזמן שאתה עוקב שם מלמעלה, ואם אפשר אז גם מרוצה. אני רוצה להגיד לך תודה, שנתת לי פרופורציה, תמיד היית שם בשבילי, וגם אחרי שהלכת, השארת לי כל כך הרבה. אי אפשר לתאר במילים ... \" גם אם אשתה את כל הים, הוא לא ירווה את צמאוני, לעוד יום קרוב אליך, לעוד יום בזרועותיך \". צליל
