-
בננו תומר
1095 ימים שאתה פיזית לא איתנו!! אולם אתה שוכן בתוכנו מלווה דרכנו, אתה כאן לא בזיכרון אלא כאש הבוערת בקירבנו שאינה נותנת מנוח! מסעירה את חיינו וגורמת לנו להיות אחרים. מעשינו פעילותינו והתנהלותינו מושפעים ישירות ממך. למדנו להעריך את הקיים, לגעת באנשים לשנות את סדר העדיפויות, את הכסף החלפנו בדאגה ואת המרוץ החומרני החלפנו בנסיון להבין את הזולת. המלחמה בתאונות הדרכים היא אין סופית והמולך הזה תובע קורבנותיו מידי שנה ואם בפעילותינו אנחנו מצליחים להציל עוד נפש אחת אזי אנחנו נמצאים בצד המואר של החיים. אין יום שאתה לא מטייל במחשבותינו, אין לילה שאתה לא מסייר במוחנו והזמן לא מקהה את הכאב והזמן לא מייבש את מאגר הדמעות, והזמן רק עובר והחוסר רק גובר ואין מי שיכול לעזור ולפתור את העניין. השאיפות שלך הפכו לצוואה שלנו, הרצונות שלך ואהבת החיים הם המדריך למעשינו ולא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו תוהים איך היית ממשיך את חייך עלי אדמות וברור לנו שהחיוניות שבך, המרץ הבלתי נדלה לעשייה היה מוביל אותך בבטחה במשעולי החיים. בהתמודדות היומית עם האובדן אין גיבורים ואין חזקים ואין כאלה שיודעים מה נכון ומה לא. אלה כאלו הרוצים להגשים את הצוואה הלא כתובה שתומר השאיר לנו. צוואה שעוסקת באיך להיות קשובים יותר, מתחשבים יותר, רגישים יותר לסובבים אותנו זו אינה תרופה שמעבירה את הכאב אלא מאפשרת לחיות איתו. ואתם חברים ומשפחה אשר מלווים אותנו בדרך החתחתים לא נותר אלא להודות ולקוות להיות איתכם עוד שנים רבות כי אתם משמשים אוזן קשבת ותמיכה לימים קשים. אבא
