-
בחלוף 4 שנים
רונית יקרה, ארבע שנים בלי תומר הינן תקופה ארוכה, תקופה של געגוע וכאב, ולמרות שאומרים שהזמן יעשה את שלו הפצע לא עובר אך מנסים להמשיך ככל הניתן. בכל פעם שאני נזכרת בסיפור צמרמורת חודרת לגופי, וכי מה אתם שמתמודדים כך יום יום? אוכל רק להיות חזקה בשבילך ובשביל ומשפחתך ולאחל לכם שלא תדעו עוד צער, ואולי בבוא היום תמצאו מעט נחמה. אני בטוחה שתומר נמצא במקום שטוב לו כעת, ומסתכל בגאווה עליך, על משפחתך, על חבריו שמנסים ככל האפשר להמשיך בשגרה אף על פי שמאוד קשה, ומנסים ללכת בדרכו הכל כך טהורה. אני מחזקת אתכם ומשתתפת בצערכם, טליה.
