היומן האלקטרוני
13 רשומות. מקום לכתוב מחשבות וגעגועים.
-
תומריק ילד שלי
תומריק ילד שלי ככ קשה לי למצוא את כוחות הנפש לשבת לכתוב, להרגיש את הכאב הזה שמלווה אותי בשנים האחרונות בצורה ככ חדה ומרוכזת. מה להגיד לך שלא אמרתי בשנים האחרונות, איך להסביר, באילו מילים להשתמש כדי להעביר את התחושות והמחשבות. לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי מנסה לעשות סדר בניירות שהשארת . בכל שקית שהשארת בחדר היו פיסות ממך, ממי שהיית, ילד מסודר ומאורגן. פתחתי את ספרי הזכרונות, את המכתבים שכתבו לך(מכתבי טיסה, ברכות, מכתבים שכתבנו לך לפולין, תגובות של אנשים על מותך, את מה שכתבת אתה לאחרים) רוצה לצטט כמה אנשים שבדבריהם נתקלתי . "חברת ילדות" שאת זהותה איני יודעת כתבה:"איך אני יכולה לעכל שהידיד שלי עוד מהגן הלך ולא ישוב, איך החיים קטפו אותך ככ צעיר ואהוב... היתה לי הזכות להכיר מלאך שכמוך, בן אדם חייכן, טוב שמח וחברותי. היה קשה להאמין שאתה מציאותי כי הרי בעולם אכזרי שכזה אין הרבה אנשים טובי לב כמוך. אם רק אפשר הייתי מבקשת שתמשיך להיות איתנו פה עם כל האוהבים אותך . החברים והמשפחה. אם רק אפשר היה הייתי מבקשת שיהיו עוד אנשים מופלאים כמוך, אבל זה לא ככ אפשרי... אתה אחד במינו, אדם שעוזר תומך, נותן ואוהב. אל תפסיק לחייך למעלה כמו שחייכת פה. אחד השכנים בבניין כתב:"הכרנו והתרשמנו ממנו מאד כשהדריך והסביר לנו על מגמת טכ"מ בתיכון עמית, בהתלהבות והמון רצון טוב. נער מתוק , חמוד ונבון שהתחבב על הסובבים אותו. חבר מהכיתה כתב:"תומר תמיד עזר, תומר תמיד אהב לאהוב את כולנו. מחר בהלוויה ננסה לתת לו משהו חזרה: צעקה גדולה וכאב עצום למרומים לידור שרכבה איתו על סוסים""תדע לך שאתה הידיד הכי טוב שלי וחוץ מזה בן אדם מדהים... כייפ לי לדבר איתך ואתה תמיד שם כשצריך אותך, ואין לך מושג כמה אני מעריכה את זה. את החברים האמיתיים נדיר למצוא , קשה לעזוב, ובלתי אפשרי לשכוח. יכולתי להמשיך אתה יודע, גם במה שכתבת לאחרים, בהמון אמפתיה ואינטליגנציה רגשית משובחת, אבל אשאיר לפעמים הבאות ורק אקנח במשפט מאחת השאלות בהכנה למסע לפולין כשנשאלת על תאריך חשוב בחייך ענית:"יום הולדת לאבא שלי" כזה היית ילד שלי בעיני האנשים שסבבו אותך, כזה וואוו. מתגעגעת ואוהבת בכאב שלא נותן מנוח
-
11 שנה
תומריק, ילדי, גוזלי, לאן נעלמת? לאן, למה, איך לא חזרת מהטיול הזה שלפני צבא.? אותן שאלות כבר 11 שנים ואין תשובה ואין נחמה, ואין כמעט, משפט או מילה שיכולים להרגיע את הכאב האינסופי והחלל שנפער בגוף ובנשמה. העולם ממשיך לדהור קדימה בלי לעצור, שחר אלון וענבר שככ אהבת כבר נשואים שיר בת דודתך איתה שיחקת בילדותך גם כן, ניב ואיתי גדלים , ילדים סקרנים וחכמים ועדיין ככ תמימים. מאיה ואביב סטודנטים, ומאיה מתכוננת לטיול נוסף בחו"ל עם רן. "הזמן ממשיך ללכת , אבל בשבילי הכל עומד במקום" כמו שאומר השיר. החיוך שלך הגדול , שעושה אותך לילד שמח אופטימי וחברותי צריך לנחם, אני יודעת, אז למה ככ כואב וקשה? למה לא מצליחה להסתפק בזכרונות הטובים שהשארת כאן?, למה לאן שהולכת מלווה אותי המועקה הנוראה של חסרונך, למה עם כל מוות מיותר, ומוקדם מדי הכל צף מחדש? . הראש מלא בככ' הרבה "רעשים" מחשבות , תמונות, צלילים ואין נחמה. מסתכלת על בני גילך, שהתחילו את החיים האמיתיים ותוהה מה היית עושה היום? היית נשוי? למי? אולי אבא?. בטוח שהיית מביא הרבה גאווה לכולם, כמו שעשית כל ימיך כאן על האדמה הלא פשוטה הזאת. הייתי נותנת הכל כדי להתחלף איתך , אתה שרק התחלת את חייך ואני שכבר סיימה אותם במובנים רבים ככ. צריכה הרבה כוחות נפש כדי להמשיך לנוע במרחב הזה ולתפקד, ואתה יודע שלא תמיד מצליחה. המאבקים הם אין סופיים למצוא את הטעם בכל דבר קטן, וממש לא בטוח שמצליחה. החיבוק הגדול שלך חסר ברמה פיזית ממש ואין לו תחליף. כמה הייתי עושה הרבה אחרת אם הייתי יודעת שחייך כאן קצובים, הייתי מחבקת ומנשקת ומדברת ושואלת כל הזמן, בלי להפסיק. תומריק ילדי, לכתך מכאן הוא העונש של חיי, שעדיין מנסה להבין , עונש שילווה אותי עד שניפגש. אוהבת ומתגעגעת עד כלות
-
ילד שלי
תומריק, חזרתי לביה"ח הר הצופים(סבתא אסתר שברה את הירך), הולכת במסדרונות והזכרונות מציפים בכל צעד. לפני 28 שנים מתקשרת לאבא שעובד בגבעה הצרפתית, ומספרת לו שתוך כדי הנקיונות לפסח יורדים לי המים, הכל מהיר , לא מספיקה לקבל אפידורל ואתה מונח עלי, ילד יפה, שמשנה את חיי לנצח. כעבור מס' חודשים אנחנו שוב בהר הצופים הפעם אתה מנותח ניתוח בקע. אבא איתך בלילה, מגיעה מוקדם באוטובוס הראשון ואתה בוכה מרעב, אבל לא נותנים לך לאכול לפני הניתוח. מנסה להרגיע אותך ולא מצליחה, תינוק מתוק שלי. בחודשים הראשונים לחייך אתה בוכה המון ומסתבר שהחלב שאתה שותה גורם לך לצרבת, כשאנחנו מחליפים לך את החלב אתה נרגע. בכל פעם שאני ואתה יושבים יחד , מסתכלת על הריסים הארוכים שלך ולא מאמינה שהילד שנולד לי ככ' יפה. עוברים לראשון וכשאני בהריון עם מאיה מבקשת ממני הגננת להעביר ריכוז לילדי הגן שלך. בוחרת את הסיפור רותי מהירותי(על ילדה שרוכבת על אופניים בצורה לא זהירה נופלת ונפצעת). הילדים יושבים מרותקים לסיפור, לחרוזים. כעבור שנים אתה נהרג על אופניים, סתם אופניים לא חשמליים, לא על אופנוע/טרקטורון/טוסטוס או רכב סתם אופניים רגילים, אדומים. מאז כל הזכרונות המתוקים , המשעשעים, האופטימיים שסבבו אותי בחייך הפכו ברגע אחד לזיכרון מכאיב , עצוב והפכו אותי לאדם קשה, מריר וכועס, ככ' ההפך ממי שהייתי קודם...
-
9 שנים שאתה לא כאן
תומריק 9 שנים שאתה לא כאן וזה קשה, קשה מנשוא, כואב חותך בבשר החי קשה כי מתגעגעת קשה כי אתה חסר קשה כי חושבת כל הזמן למה? ומה היה קורה אילו קשה כי החיים של כולם נמשכים ואצלי הכל עצר לפני 9 שנים קשה כי כל הזמן יש מאבקים פנימיים קטנים: אם ללכת לחגוג עם חברה שבנה מתחתן, אבל גם מאבקים גדולים: האם נכון לתת למאיה לנסוע לחו"ל לתקופה ארוכה, לאפשר לה להתנסות בחוויות של ילדה נורמאלית, קשה להיפרד ממנה ולשחזר את הפרידה מתומר, קשה לא לקבל ממנה סימן במשך זמן, ולמצוא את עצמי חרדה שמשהו קרה, קשה לשמוע שמאיה אולי תרצה להמשיך לטייל ולא לחזור כמו שמתוכנן, קשה להכיל את מצוקות היומיום, כי אני כבר מוצפת בכל מקרה במצוקה הנוראה מכל, קשה להסתכל אחורה ולהבין שעברה תקופה ככ ארוכה מאז שעזבת ושמבחינת הכאב שום דבר לא משתנה, אבל בו זמנית הכל מסביב משתנה , כל הזמן, קשה כי הזמן של פעם כשהיית כאן מככב במחשבות, ואין מקום להווה, והעתיד שמוחמץ בשבילך ובמובנים רבים גם בשבילי משתלט גם הוא. קשה כי כמעט שום דבר לא מספיק חשוב, לא מספיק נוגע, לא רוצה כלום, לא צריכה כלום, רוצה למצוא שלווה מעטה ולרוב לא מצליחה. קשה כי האובדן שלך גורם למחשבות על הקיום האנושי בעולם הזה, ושום דבר לא ברור ואין תשובות ואין את מי לשאול כדי להבין לאן הלכת? למה? למה דווקא כשאתה בן 18?, מה צריך ללמוד מהמוות שלך? אילו תובנות לגבי ההווה/ העתיד, לגבי האנשים הקרובים אלינו, אלה שמצליחים לסבול אותנו במצבי הרוח הקיצוניים. קשה כי קשה לאבד ילד ששמרת עליו ברחם/שהיה חלק מהגוף שלי, שהצלחת להביא אותו למקום שיכולת להשוויץ בו(למרות ששמרת על ענווה , כי זו דרכך), וברגע אחד הוא נעלם מחיי כולם. קשה כי מה עושים עם חסרונך תומר, לאן לוקחים את הכאב? את החור הזה בנשמה? מבחינתי מדברת עליך, מנציחה אותך, מדברת איתך, אתה איתי כל הזמן ומנסה לאסוף רגעים קטנים של נחמה ואושר וזה קשה ולפעמים בלתי נסבל אבל יודעת ש"בסוף נפגש אתה יודע"... תומריק תשמור על מאיה אחותך הקטנה, ותחזיר אותה בשלום הביתה. אוהבת ומתגעגעת
-
ילד שלי
תומריק, ילד שלי 7 שנים .. כ"כ הרבה שניות דקות שעות בלעדיך פיזית אבל לא בגעגוע, בצורך לשמוע אותך מדבר צוחק ופשוט נמצא. מה אתה יודע עלינו?, איפה אתה נמצא? למה הלכת מכאן? מה צריכה ללמוד בשיעור הקשה הזה? את מי אפשר לשאול? ממי לקבל תשובה? החיים לא נעצרו מאז שהלכת בשביל אף אחד, גם לא בשבילינו ומסביבינו כי אני היתי בטוחה שהעולם צריך לעצור שזה לא יכול להיות שאתה איננו ואנחנו ממשיכים לנשום להיות להשתנות . אבל העולם לא הפסיק גם לא בשבילך תומר ואולי לא בשביל כולנו. ממשיכה לבוא ולחזור מחפשת משמעות בעולם הזה, משמעות בחסרונך, מנסה להבין איך העולם הזה עובד ולא מצליחה. מבינה רק ששום דבר לא מובן מעליו, שבשבריר שנייה אפשר לחדול ושבסופו של דבר נפגש מתישהו כשיגיע תורי. אתה יודע שהיום הזה הוא רק יום סמלי שבו כול מי שיכול להתפנות בא אליך , אבל איתי אתה כל הזמן בכל מקום, גם על ספינה רחוקה מפה, גם בכיתה, בגינה, אתה חלק ממני ואני מודה על הזכרונות היפים והמתועדים שהשארת כאן בחייך הקצרים. בכל פגישה שלנו עם החברים שלך, עם הילדים של החברים שלנו, עם המשפחה אני שואלת את עצמי איפה הית אם הית? מה הית בוחר לעשות/להיות ? איזה מן בוגר הית הופך להיות? שוב שאלות שאין עליהם תשובה. ואני כל הזמן שואלת.
-
תומריק
תומריק, "הכל עומד במקום הזמן ממשיך ללכת היית כאן ופתאום....." היום הזה לפני 6 שנים מופיע לי כל הזמן במחשבות . ארבע אחה"צ אבא מבקש ממני לחזור הביתה "תומר נפל מהאופניים", משלה את עצמי שהכל בסדר שרק נפלת והכל יהיה בסדר, מחפשים טיסה לקוס, מחפשת את הקונסולית של ישראל ביוון, מדברת עם אלון מנסה להבין מה קרה, אלון אומר שחזרתם מהים ורכב פגע בך, שהיה רחוק מכם ולא ראה, שעכשיו אתם בבית החולים ואף אחד לא יצא להגיד לכם מה המצב. ברגעים האלה אתה מוכנס לחדר ניתוח , קבלת מכה בבסיס הגולגולת, כשיצאת לא הצלחת לחזור אלינו. בערב הגיעה המשטרה והתחילו החיים שלנו של אחרי. עוד משפחה נכנסה לסטטיסטיקה, משפחת שדה שהיתה קטנה ועכשיו קטנה יותר. חייבת לדעת אם כאב לך, אם ידעת שהמכונית הולכת לפגוע בך, על מי חשבת ברגעים האחרונים ? למה נפרדת מכולם לפני הנסיעה? רוצה לדעת ואין את מי לשאול, רוצה לחבק ולנשק אותך ואתה איננו, רוצה לדבר איתך, להמשיך להכיר אותך לגדול איתך לחוות איתך את החיים של בחור צעיר בתחילת חייו כבוגר אבל אתה נעצרת בגיל 18 ורק אנחנו נשארנו כאן מנסים להבין , להתמודד לקבל , להישען אחד על השני לשאוב כוח מרגעי האושר הקטנים..... תומריק ילד יפה שלי "אנחנו ניפגש אתה יודע"..........
-
1.08.2011
תומריק שלי, ילד שלי כבר 5 שנים שאתהכ לא כאן, לא החיוך, לא החיבוק, לא הפרצופים, החברים שנכנסים ויוצמאים, הריח המיוחד שהיית שם על עצמך כשהיית יוצא, לא אתה כולך... איפה היית אם היית כאן עכשו? בטיול? בלימודים לפסיכומטרי? עובד? לעולם לא נדע, העדרותך מחיי כולנו כואבת כאב בלתי נסבל, אבל אנחנו מנסים כל רגע, כל שעה, כל יום להמשיך ולנוע קדימה, לא להרפות את האחיזה, לא להפסיק. אבא צדק כשאמר לפני 5 שנים שאנחנו בוחרים בחיים (אז כעסתי לא הבנתיף איך הוא יודע? איך הוא מדבר בשמי ובשם כולם). עכשיו אני מבינה שאנחנו ממשיכים ומנסים ללמוד איך לחיות בעולם הזה עם חסרונך, לצדו, לא לשכוח אותך אפילו לא לרגע אבל להמשיך לתפקס ברמה כזו או אחרת של הצלחה. מאיה סיימה את התיכון בהצלחה כמו שרק היא יודעת, בלי הנחות, שמחה ומאושרת שאני פשוט מעריצה ואוהבת. אבא ממשיך לחפש וכמובן למצוא פרוייקטים גרנדיוזיים, איריס עברה דירה וניב ואיתי ילדים שיודעים להסתכל עליי ולהגיד "רונית אני אוהבת אותך" וזה כיף גדול ומזכיר לי תמיד איזה ילד מחבק וחם היית ונשארת. הדמעות שנמצאות אצלי באיזה מאגר בלתי נראה פורצות החוצה בכל מיני אירועים, בלי שמבקשות רשות, ואני מסתכלת על מי שסביבי ויודעת שעכשיו סבתא פנינה ונורית מנסות לדבר איתי על דברים אחרים שיעבור, שאחרים מסתכלים ולא יכולים להכיל את הכאב הזה, רוצים לבכות איתי ולפעמים בוכים, מתעלמים, שותקים או בכל זאת מצליחים להגיד משפט מלטף ומרגיע. קשה לכולם אתה מבין, לי בעולם הזה, לעולם הזה איתי. רוצה עוד חיבור איתך, עוד דיבור, אבל יודע שאתה בקיום אחר ואם כך אולי אני לא מחדשת ואתה כבר יודע, אז אם תוכל לבקר מדי פעם ולסמן ברפרוף את בואך אני אחכה...
-
1.8.2010
תומריק, כ"כ הרבה שניות, דקות, שעות וימים שאתה לא כאן ואני כ"כ מתגעגעת, רוצה לחבק אותך, לשמוע אותך , להסתכל עליך, להקשיב לדבר ואתה לא כאן. לא יכול להיות שנעלמת לתמיד, אני לא יכולה לחיות עם המחשבה הזאת, שחיים שלמים של אדם צעיר מסתיימים באופן מוחלט ולכן אני חייבת להאמין שאתה נמצא איתי בכל מקום, כשאני מטגנת שניצל, עומדת מול כיתה, חוגגת יום הולדת לאבא, למאיה, יושבת על שפת הים שכ"כ אהבת, משחקת עם ניב ואיתי, נפגשת עם חברים, משפחה ובעיקר מנסה להמשיך לחיות כי אם יש משהו שמגדיר אותך הכי נכון בעולם זו המילה חיים. אני רוצה להאמין שאתה בחרת ללכת מכאן כי חיים של אדם מוגבל ותלוי באחרים לא התאימו לך, שאתה מלווה כל אחד מאיתנו ועוזר לו בדרכו, והידיעה שבסופו של דבר נפגש שם למעלה , מתישהו עוזרת לי להמשיך. היו לנו חיים טובים ויפים ואולי לא ידענו להעריך עד כמה, עכשיו כשאתה לא כאן הדברים מתגמדים, הופכים לחיוורים, פתאום החוסר שלך מלמד את כולנו ששום דבר לא מובן מאליו, שהחיים הם כ"כ לא ברורים מאליו, שאנחנו צריכים לנסות וליהנות מכל רגע קטן, שאולי לא יהיה כאן מחר. אתה הבנת בחייך הקצרים את מה שאני מבינה לעומק רק עכשיו, וניסית למצות את החיים בקצב מטורף. אהבת את הים, את הסוסים את השמים שמסמלים מרחבים כי אולי אתה ידעת משהו שאנחנו לא. התחושה שנענשתי על משהו נוראי, שלא ממש מובן לי, לא עוזבת אותי, וכנראה לא תעזוב מעולם. תודה שאפשרת לי ללוות אותך במשך 18 שנות חייך, תודה שאתה מלווה אותי ומושך אותי הלאה כי גם זה לא מובן מאליו . אוהבת מתגעגעת ולא מפסיקה לחשוב עליך ולהרגיש אותך בכל מקום בו אני נמצאת, בכל דקה מהיממה........
-
שלוש שנים מאז שהלכת
תומריק, ילד שלי מחפשת את המילים להסביר לך כמה אתה חסר, כמה תחושת הפספוס עם לכתך גדולה כ"כ. רק התחלת את חייך , סיימת את הפרק הראשון, עמדת להתגייס לצבא ולא הספקת, בימים אלה היית צריך לצאת לחופשת שחרור ואולי היית חותם קבע כמו שחר, אלון ותומר... היינו משפחה קטנה ומאושרת, ומאז שהלכת מכאן נעשינו קטנים עוד יותר: אבא אמא וילדה וילד שנמצא במקום אחר. אתה אולי יודע שבמהלך השנתיים האחרונות הצטרפו לחיינו ניב איתי וגם שחר הקטנים. אני בטוחה שהיית אוהב אותם ונהנה מהם כמונו. אתה לא כאן איתנו בעולם הזה אבל אני רוצה להאמין שבמקום שבו אתה נמצא אתה מוקף רק טוב, שלווה ורוגע. הפכת אותי בן שלי מאדם אנונימי לאדם שנחשף להמון אנשים. במהלך השנה אני מספרת את הסיפור שלך לתלמידים מכל הארץ שבאים לבית לוינשטיין וכך מנציחה אותך בכל פעם מחדש. בחטיבת "גנים"הוקדש חדר לזכרך, בנושא בטיחות בדרכים ואנחנו תרמנו את חלקינו בהתרגשות רבה. אני יודעת שהלכת מכאן באחת התקופות המאושרות בחייך, מצאת אהבה, אהבת והיית נאהב וזו זכות שאין לזלזל בה. היית אהוב על חבריך מביה"ס, מהרכיבה על סוסים ובעצם בכל מקום או אדם שבו נגעת, הרווחת את האהבה הזו בכך שנתת מעצמך ללא חשבונות ולימדת אותנו להיות אנשים טובים יותר. תומריק אנחנו מוקפים באנשים שכל אחד בדרכו מחזק ומושך אותנו קדימה וזו משימה לחלוטין לא פשוטה, כולנו מתגעגעים ואוהבים עד כאב אבל גם מנסים ללקט רגעים קטנים של אושר....
-
תומריק
השירים האלה שתמיד העציבו אותי נוגעים בנו בכולנו עכשיו. כל שורה הופכת אישית כ\\\\\\"כ , מבטאת בצורה מדוייקת כ\\\\\\"כ את התחושות והמחשבות ואני מצטטת מילים שנכתבו כאילו עליך ובשבילך תומריק בורכת בחיוך שכמוהו כאור, בעיניים גדולות ורואות ולב מרגיש ברגליים לרקוד, באוזן קשובה לגדולים וקטנים, ביד מעודנת ולב מרטט אך לצערי לא בורכת בברכה החשובה ביותר בחיים. אתה שעשית בשביל אחר והוא למענך, שתפסת על כל שלב, שגדלת לראות את האור ולמצוא את האמת, שידיך היו עסוקים וצעדיך מהירים, שבליבך היתה שמחה נשארת צעיר לנצח. אתה יודע שאתה תמיד בליבי אתה הילד שילדתי באהבה גדולה שקיוויתי שתמיד אחסוך ממך דמעה, אתה זורם בתוך דמי בכל נשימה, ליבי יוצא אליך ברגעים קשים, רוצה לשמור אותך קרוב אלי, אך לא מצליחה, רוצה שמחר תדע שמחה אבל אתה רצית לעוף, רצית כבר הלאה ואני מקווה שעם חצי חיוך עלית למעלה . רציתי לשיר לך, רציתי שנייה אחת לומר לך שלום לו יכולתי רק עוד שנייה אחת לומר לך עד כמה אהבתיך. אני קוראת בקול הוא בני אדם ומרחבי אי שם וכל רוחות היום והגלים שמעו כבישים בתים ואנשים דממות ורעשים שמעו קולי אני קוראת בשמך, אני מצפה לתשובתך. אמא
-
תומריק
תומריק שלי איפה אתה לאן הלכת, אני כ"כ מתגעגעת לחיבוקים העוטפים שלך לחיוכים למזג שלך החיוני כ"כ, לבגרות שלך, לסדר שלך, למוכנות שלך לתת מעצמך ולהינות מעצם הנתינה , לחום והאכפתיות שלך, לרגישות, למריבות שלך עם מאיה. פתאום אין מי שיגיד לי אמא תסתכלי איך שאת נוהגת, אמא בואי נזמין אורחים אני אעזור לך, אמא בואי נכין משלוח מנות יותר גדול, אמא צריך לזרוק , צריך לסדר, חכי השמן לא רתח אל תטגני את השניצל.... תומריק אני מנסה להמשיך את החיים כאן למטה ולא כ"כ מצליחה, הכל קשה כל פעולה כל מחשבה חוזרת תמיד אליך אתה מלווה אותי כל שנייה במשך היום והלילה ואין תשובות לשאלות לא ידענו להעריך מספיק את מה שהיה לנו לפני שהלכת כמה מובן הכל היה ועכשיו כבר כלום לא שלם ומובן אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא הייתי לידך כשהמכונית פגעה בך, שלא הייתי לחבק ולדבר אליך בשפה שלך, אני מצטערת שהית כ"כ רחוק וברגעיך האחרונים הית לבד בלי אמא ואבא ומאיה, שכאב ולא יכולתי לעזור.. תומריק כואב לנו בגוף כאב פיזי ממש, ובנשמה לנו ולעוד הרבה אנשים שהכירו אותך בחייך הקצרים אני מקווה שבמקום שבו אתה נמצא מצאת שלווה שאתה יודע ומרגיש כמה מתגעגעים אליך כאן למטה וכמה חיינו השתנו לעד אוהבת מתגעגעת אמא
-
תומריק
תומריק שלי איפה אתה לאן הלכת, אני כ"כ מתגעגעת לחיבוקים העוטפים שלך לחיוכים למזג שלך החיוני כ"כ, לבגרות שלך, לסדר שלך, למוכנות שלך לתת מעצמך וליהנות מעצם הנתינה , לחום והאכפתיות שלך, לרגישות, למריבות שלך עם מאיה. פתאום אין מי שיגיד לי אמא תסתכלי איך שאת נוהגת, אמא בואי נזמין אורחים אני אעזור לך, אמא בואי נכין משלוח מנות יותר גדול, אמא צריך לזרוק , צריך לסדר, חכי השמן לא רתח אל תטגני את השניצל.... תומריק אני מנסה להמשיך את החיים כאן למטה ולא כ"כ מצליחה, הכל קשה כל פעולה כל מחשבה חוזרת תמיד אליך אתה מלווה אותי כל שנייה במשך היום והלילה ואין תשובות לשאלות לא ידענו להעריך מספיק את מה שהיה לנו לפני שהלכת כמה מובן הכל היה ועכשיו כבר כלום לא שלם ומובן אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא הייתי לידך כשהמכונית פגעה בך, שלא הייתי לחבק ולדבר אליך בשפה שלך, אני מצטערת שהיית כ"כ רחוק וברגעיך האחרונים היית לבד בלי אמא ואבא ומאיה, שכאב ולא יכולתי לעזור.. תומריק כואב לנו בגוף כאב פיזי ממש, ובנשמה לנו ולעוד הרבה אנשים שהכירו אותך בחייך הקצרים אני מקווה שבמקום שבו אתה נמצא מצאת שלווה שאתה יודע ומרגיש כמה מתגעגעים אליך כאן למטה וכמה חיינו השתנו לעד אוהבת מתגעגעת אמא
-
בשלושים
תומריקו שלי,
איך ממשיכים מכאן לשגרה, איך אוספים כוח להשמיך לחיות? לחייך, לצחוק, לתפקד... הכל כ"כ קשה, שביר, כ"כ לא מובן מאליו. אני עצובה, אני לא מבינה איך הילד השמח שלי, זה שכל הזמן חייך, שאהב את כולם - כבר לא פה. אני מחכה לך, שתפתח את הדלת ותכנס כאילו כלום, אבל הימים חולפים ואתה לא חוזר.
בימי השבעה אבא ואני , ללא שנחליט על כך, דברנו עלייך כל הזמן, הראנו תמונות שלך, קטעי וידאו, הכנסנו אנשים שלא הכירו אותך לחדר המסודר שלך, כדי שכולם יבינו מי זה תומר, מה זה הילד היפה והנפלא שלנו.
מישהו אמר לי - תומר היה יותר מידי טוב לעולם הזה - ואני חושבת שזה נכון. קיבלנו אותך למעט מידי זמן, ובשנייה הכל נגדע.
תומר אוהבים אותך ככ, חושבים כל הזמן איך להנציח אותך ואת הילד המאושר שהיית ומבטיחים להמשיך הלאה.
תומריק לעד תשאר הילד היפה והחכם והמוצלח שהיית.
תשמור עלינו מלמעלה.