היומן האלקטרוני
175 רשומות. מקום לכתוב מחשבות וגעגועים.
-
כואב..
ב19.2.2008 אמא של תומר הרצתה לנו על בנה ועל כאבה בבית לוינשטיין, ורציתי להגיד משהו אחד... היא השאירה בי כאב, אני לא מכיר אותך תומר, אבל אני הרגשתי את הכאב בדמעות של אמא שלך ובחיוך העצוב של אמא שלך בכל תמונה שלך עם ענבר חברה שלך וממש כאב לי.. שאלתי אותה שאלה אחת שעניינה אותי.. כמה זמן לוקח להבין שלא תחזור יותר.. ואתה יודע מה היא אמרה? אף פעם.. תמיד איכשהו הם יחכו לך שתיכנס בדלת ותגיד שנהנית באי כוס שביוון, ושהכל בסדר איתך.. דבר דומה קרה לי עם סבתא שלי. היא נפטרה וכל פעם כשאני הולך לבית שלה הריק אני מחפש אותה אולי היא תצוץ מאיפשהו../= אז לסיכום, נגע לי מאוד ללב הסיפור של אמך, ואמא שלי גם כמעט בכתה איתי כשסיפרתי לה עלייך כי היא מכירה אותו סיפור בדיוק על ילד אחר מהערבה שנהרג על אופנוע ביוון, ואני מקווה שתעזור איכשהו למשפחתך להתגבר עלייך, למרות שאני יודע שזה לא אפשרי. שלכם, ירין נר מחדרה תלמיד כיתה י"ב שהבין המון דברים על החיים ועל הנהיגה בזכותכם. תודה. נ.ב. רונית.. יש לי עצה אחת, למרות שאני עדיין ילדון לעומתך ואני לא מכיר את הסיטואציה הזו (שלא נדע מצרות) אבל אני מציע כדי להקל על הכאב, במקום שתפחדי מהחדר שלו כמו שאמרת, וכל עם תפחדי שיזכירו לך אותו כי תבכי, תשמחי לדבר עליו, כי זה מה שהוא היה רוצה אני מניח, שתתגאו בו, בכל זאת הוא היה הבן שלכם והיה חייכן וחכם וילד טוב! מקווה שעזרתי.. אבל רק שגרמת לי לחשוב המון עליכם ועל הסיפור המרגש שלכם.. מצטער..
-
תומר
זכיתי להיות אחד המשתתפים בסיור לבית לוינשטיין- בתחילה לא רציתי לבוא אך לבסוף התגברתי על החשש, קשה לי מאוד לראות אנשים שסובלים. אני לא מצטער שהגעתי, לפני הנסיעה ידעתי המון והיום אני יודע טיפה יותר, דווקא על אנשים כמוך שעליהם אני לא מרחם אלא אותם גאה להכיר, אפילו כך- בזכות אמך שהייתה אמיצה ביותר וחלקה איתנו את סיפור חייך על קצה המזלג. קצה מזלג שיש בו טעם של עוד להכיר את היותך אדם כה מיוחד. מה אוכל לומר לאדם כמוך שבוודאי כבר לא יקרא את מילותיי... ארצה לומר שוב שגאה אני להכיר את מי שהיית ועבורי הפכת לסמל של " ובחרת בחיים". אדם כמוך, שכה אהב את החיים משאיר בהם חותם כל כך עמוק, שגם המוות לא יצליח לגרוע ממנו. אהבת החיים המדהימה שלך והסיפור המרגש שאימך סיפרה היום, חייבו אותי לכתוב לך, למרות שאני אף פעם לא מסתפק בכתיבה, כי כל כך קשה לבטא במילים את ההרגשה. אני מקווה שמצאת נחת אי שם ואהבתך תמשיך לחזק את אימך, משפחתך וחבריך. לסיום אני רוצה לפנות לאימך שגם אותה, בזכות האומץ שלה להמשיך לחיות ולהנציח אותך - להכיר זכיתי. רונית, אני רוצה שתדעי שבי הצלחת לגעת. ביקשת שלא נשכח את תומר- אך זה בלתי אפשרי לשכוח אדם כזה לאחר שזוכים להכיר אפילו חלק קטן ממנו. אני מצטער מאוד, יותר ממה שאוכל אי פעם לומר, שאנשים, לעיתים אטומים ושטחיים צריכים לשמוע דווקא סיפורים כה עצובים, כמו סיפורו של תומר, כדי שיפול להם האסימון ויקלטו כמה דברים הם זכו לקבל, אותם הקטרנים שאף פעם לא מרוצים ותמיד אבל תמיד עיוורים כלפי כל מתנות החיים. הבעיות של האדם בעודו בחיים, מבחנים, כסף וחיי אהבה מתגמדות לעומת אבדן כה גדול כמו שלך. אין מילים בפי כדי להקל על סבלך, אבל אני רוצה שתזכרי משהו גם את: אני גאה להכיר אדם כמוך, את שהצלחת לאסוף כוחות ולהמשיך לחיות, אני מאחל לך שאף פעם לא תכשלי במשימתך הנעלה... שתמשיכי לחיות את אהבתו של בנך לחיים ביחד עם משפחתך... וזכרי גם, שלחיות כל יום למרות אבדן כה גדול - זה אינו דבר מובן מאליו, זוהי מעלה שראויה לשבח ולמרות שקשה למצוא נחמה כשקורעים לך פיסה מהלב ומהנפש... הנציחי את אהבתו של בנך בדרך הקשה ובמקביל החזקה ביותר- המשיכי לחיות. תודה... תודה שנתת לנו מושג... גם לידענים הגדולים... כמה חשוב להיזהר ולשמור על החיים- ובשמירה על החיים להעריך אותם, את חיינו שלנו ואת חיי בני המשפחה והחברים שאוהבים אותנו כל כך .
-
רונית היקרה
היום הייתי בסיור ב"בית לוינשטיין" עם תלמידי. היום היה טעון ולא קל ובסיומו נפגשנו איתך ועם הסיפור על תומר בנך. מתאורי תומר נראה שגידלתם בן לתפארת, בן שכל אמא היתה גאה בו, ילד שהספיק בחייו הקצרים לחוות כל-כך הרבה. ריגשת אותי ואת תלמידי עד דמעות. רציתי בסיום המפגש לגשת אלייך לחבק לנחם אבל אני פחדנית, מה אומרים לאמא בסיטואציה כזאת? שאלנו אותך מדוע את מגיעה שוב ושוב כדי לספר על תומר הרי זה כל-כך קשה וענית לנו כדי שתזכרו את תומר וכדי שתזהרו בדרכים. את תומר לא אשכח. תמונתו צרובה בליבי, החיוך המבט. ואם הצלחת לגרום לילד אחד לחשוב על תומר בזמן שהוא בדרכים ולהיזהר, הרווח עצום. אני מודה לך עם הפעילות החינוכית המבורכת שאת עושה, רוצה לחזק את ידייך ולאחל לך ולמשפחתך שתראו ימים קלים יותר ולא תדעו עוד צער. בברכה אילנית.
-
רונית היקרה
היום הייתי בסיור ב"בית לוינשטיין" עם תלמידי. היום היה טעון ולא קל ובסיומו נפגשנו איתך ועם הסיפור על תומר בנך. מתאורי תומר נראה שגידלתם בן לתפארת, בן שכל אמא היתה גאה בו, ילד שהספיק בחייו הקצרים לחוות כל-כך הרבה. ריגשת אותי ואת תלמידי עד דמעות. רציתי בסיום המפגש לגשת אלייך לחבק לנחם אבל אני פחדנית, מה אומרים לאמא בסיטואציה כזאת? שאלנו אותך מדוע את מגיעה שוב ושוב כדי לספר על תומר הרי זה כל-כך קשה וענית לנו כדי שתזכרו את תומר וכדי שתזהרו בדרכים. את תומר לא אשכך. תמונתו צרובה בליבי, החיוך המבט. ואם הצלחת לגרום לילד אחד לחשוב על תומר בזמן שהוא בדרכים ולהיזהר, הרווח עצום. אני מודה לך עם הפעילות החינוכית המבורכת שאת עושה, רוצה לחזק את ידייך ולאחל לך ולמשפחתך שתראו ימים קלים יותר ולא תדעו עוד צער. בברכה אילנית.
-
יהי זכרו ברוך!
יום שישי היה יום די מרגש ... רונית שדה המורה שלי לתנ''ך נכנסה לכיתה, חשבנו שזה עוד שיעור רגיל, אבל רונית התחילה באותו שיעור לספר לנו את סיפור חייו של תומר שדה ז''ל בנה שנהרג בתאונת דרכים. הכיתה שלי ואני מאוד התרגשנו, ואני אישית רוצה לומר שהדרך בה בחרתם להנציח את תומר היא כל כך טובה ונכונה. אני יכולה להבטיח לכם שאת תומר אף אחד לא יישכח! הוא נשמע בן אדם כל כך מדהים, מוכשר, ילד טוב, אכפתי, ידידותי, איש משפחה... ואני לא הפסקתי לבכות! אני מודה לך רונית על שיתוף הסיפור של תומר איתנו, אני מאחלת לכם רק ימים טובים וחיים טובים! שלא תדעו עוד צער, למדתי את זה מחברה מאוד טובה- למרות החסר בבן אדם, באיש כל כך מדהים, תזכרו תמיד מי הוא היה, תזכרו בחוויות, תחשבו עליו ותקומו בידיעה שתומר צופה בכם ואומר לכם בוקר טוב!
מישל.
-
יהי זכרו ברוך!
יום שישי היה יום די מרגש ... רונית שדה המורה שלי לתנך נכנסה לכיתה, חשבנו שזה עוד שיעור רגיל, אבל רונית התחילה באותו שיעור לספר לנו את סיפור חייו של תומר שדה זל בנה שנהרג בתאונת דרכים. הכיתה שלי ואני מאוד התרגשנו, ואני אישית רוצה לומר שהדרך בה בחרתם להנציח את תומר היא כל כך טובה ונכונה. אני יכולה להבטיח לכם שאת תומר אף אחד לא יישכח! הוא נשמע בן אדם כל כך מדהים, מוכשר, ילד טוב, אכפתי, ידידותי, איש משפחה... ואני לא הפסקתי לבכות! אני מודה לך רונית על שיתוף הסיפור של תומר איתנו, אני מאחלת לכם רק ימים טובים וחיים טובים! שלא תדעו עוד צער, למדתי את זה מחברה מאוד טובה- למרות החסר בבן אדם, באיש כל כך מדהים, תזכרו תמיד מי הוא היה, תזכרו בחוויות, תחשבו עליו ותקומו בידיעה שתומר צופה בכם ואומר לכם בוקר טוב!
מישל.
-
אתה נשארת...
אם הייתי יכולה, רק לשעה לפגוש אותך שוב. אני בטוחה ששעה לא הייתה מספיקה, ובכל זאת, רק כדי לחבק אותך, לשמוע את הצחוק הכל כך מתגלגל שלך, לשמוע את כל מה שיש לך להגיד.. אני מתגעגעת אלייך. ואתה נראה לי כל כך רחוק עכשיו, כאילו שנים עברו מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. אנחנו מתקרבים לשנת 2008, השנה בה כולנו נהיה בני 20, וכואב לי שאתה נשארת בן 18. לא התגייסת, לא החזקת נשק, לא חווית את הטוב ואת הרע שבצבא. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מה אתה היית עושה אם היית עומד בפני הסיטואציות שיוצא לי להיתקל בהן בחיי היום יום.. אני מתגעגעת אלייך תומר... מתגעגעת המון...
-
יותר משנה
תומר עברה חלפה לה יותר משנה, קיץ עבר חורף הגיעה וכבר סיימנו להדליק את נרות החנוכה. מה שנשאר הוא זכרונך. אין יום שדמותך אינה מרצדת מול עיני. עיניך המחייכות ידיך הגדולות מחבקות כל מי ומה שנקרה בדרכך. אבי הלך לעולמו לאחרונה בזקנתו, בסדר הנכון בגיל 84. אתה נלקחת מאיתנו בשיא תפארתך בנעוריך במלוא אונך ללא שום הגיון. הכאב הוא עצום עם זאת אני מאמינה שאתה מביט בנו מלמעלה כמלאך רחב כנפיים מחייך, תומך ומוצא נחמה בחיים החדשים העולים כפורחים בינינו.
-
יותר משנה
תומר עברה חלפה לה יותר משנה, קייץ עבר חורף הגיעה וכבר סיימנו להדליק את נרות החנוכה. מה שנשאר הוא זכרונך. אין יום שדמותך אינה מרצדת מול עיני. עיניך המחייכות ידיך הגדולות מחבקות כל מי ומה שנקרה בדרכך. אבי הלך לעולמו לאחרונה בזקנתו, בסדר הנכון בגיל 84. אתה נלקחת מאיתנו בשיא תפארתך בנעוריך במלוא אונך ללא שום הגיון. הכאב הוא עצום עם זאת אני מאמינה שאתה מביט בנו מלמעלה כמלאך רחב כנפיים מחייך, תומך ומוצא נחמה בחיים החדשים העולים כפורחים בינינו.
-
שיעור לחיים
לרונית,
לפני כשבוע גל חזר הביתה מבית הספר נרגש ביותר. הוא סיפר לנו על חוויה יוצאת דופן שארעה בבית הספר - נכנסת לכיתה שלו ושל חבריו (ח9 במקיף ח'), ובמהלך השיעור סיפרת לגל ולחבריו על תומר ז"ל ושיתפת אותם באסון הקשה שפקד אתכם.
בעקבות זאת, גל הפנה אותנו לאתר האינטרנט לזכרו של תומר ז"ל, וביחד חזרנו וקראנו את הקטעים המרגשים מהיומן הפיזי והאלקטרוני ושבנו וצפינו בקטעי הוידיאו, שאף הם ריגשו אותנו מאוד. הרגשנו, כי הכרנו בחור יוצא-דופן, משכמו ומעלה, שהספיק לעשות, על הצד הטוב ביותר, המון דברים ייחודיים בחייו הקצרים, אך המהנים.
אנו מחזקים את ידיך ואת ידי המשפחה כולה, מתפללים שפעילותך החינוכית והאתר לזכרו של תומר ז"ל יתרמו לבטיחות בדרכים, ומודים לך על ששיתפת אותנו בסיפורך המרגש. יחד עם רבים אחרים, נזכור את תומר ז"ל, ונמשיך לספר את סיפורו.
אבי וגל אורדו
-
שיעור לחיים
לרונית,
לפני כשבוע גל חזר הביתה מבית הספר נרגש ביותר. הוא סיפר לנו על חוויה יוצאת דופן שארעה בבית הספר - נכנסת לכיתה שלו ושל חבריו (ח9 במקיף ח), ובמהלך השיעור סיפרת לגל ולחבריו על תומר ז"ל ושיתפת אותם באסון הקשה שפקד אתכם.
בעקבות זאת, גל הפנה אותנו לאתר האינטרנט לזכרו של תומר ז"ל, וביחד חזרנו וקראנו את הקטעים המרגשים מהיומן הפיזי והאלקטרוני ושבנו וצפינו בקטעי הוידיאו, שאף הם ריגשו אותנו מאוד. הרגשנו, כי הכרנו בחור יוצא-דופן, משכמו ומעלה, שהספיק לעשות, על הצד הטוב ביותר, המון דברים ייחודיים בחייו הקצרים, אך המהנים.
אנו מחזקים את ידיך ואת ידי המשפחה כולה, מתפללים שפעילותך החינוכית והאתר לזכרו של תומר ז"ל יתרמו לבטיחות בדרכים, ומודים לך על ששיתפת אותנו בסיפורך המרגש. יחד עם רבים אחרים, נזכור את תומר ז"ל, ונמשיך לספר את סיפורו.
אבי וגל אורדו
-
:(
קורה לי דבר ממש משונה. אני לא הייתי קרובה אליך ולא הכרתי אותך באופן אישי . אבל כל לילה כמעט אני נכנסת לאתר קוראת את הנרות ולעיתים קרובות גם כותבת שחס וחלילה לא תרגיש מקופח . תומר אתה יודע ? לפעמים אני ככה תופסת את עצמי וחושבת איפה אתה עכשיו ? יש כזה דבר מוות ? כי זה פשוט לא נקלט לי , לא יעזור . איך בן אדם יכול ללכת כך לבלי שוב ?! אתה באמת לא תחזור יותר ? רק זה גורם לי לבכות . לחשוב על המשפחה שלך בלעדייך , על מאיה שרואים אצלה את העצב בעיניים אבל לא מעזים להוציא מילה . ואולי טוב לך ? אולי אתה רואה אותי עכשיו ומחייך ? אני ילדה . סקרנית . וכנראה שלכל השאלות שלי לא יהיו תשובות . תומר את אותה התאונה המקוללת אני לא אשכח ואת אותה שיחת הטלפון שאחריה ישבתי עם החברות ולא הפסקנו לבכות . כי תמיד זה נראה כל כך רחוק , יודעים שזה קורה אבל לא לידנו ופתאום ככה זה התקרב אלי , ואולי זה יגיע קרוב יותר ?! מה אני אעשה אז ?! תומר , עברה כבר יותר משנה אבל חשוב שתדע אנחנו לא שוכחים . אנחנו לא יכולים לשכוח . אז אנחנו נשארנו כאן בלעדייך ואיתך . כמו שבטח שמת לב המכתב שלי מלא בסימני שאלה (???) כי אני פשוט לא מבינה , בשיא הכנות . אז.. ניפגש בסוף אתה יודע .. תשמור על עלינו מלמעלה .
-
שנה לזכרו
תומר יקר, אבא אורי אמא רונית ומאיה היקרים הנה חלפה לה שנה כנצח הוויתך חזקה חסרה באחת כאילו אתה כאן גופך באדמה נשמתך צרורה בצרור החיים זכרך ברוך כל רגע פניך היפות מחייכות מכאן ומשם... עד קצה העולם דמותך לא נמוגה היא מתנוססת בגאון בכל נימינו קיץ חורף ואביב התחלפו בעונתם ניצנים חדשים לבלבו בארץ הנצה תקווה בין העננים חיים חדשים מלבלבים בתוכנו אמא אבא מאיה וכל אהובי האחזו ביש אל תפול רוחכם היו חזקים אני אתכם
-
תומר
תומר, אני כותב לך עכשיו במלאת שנה ללכתך בלי לשוב, אני רוצה לספר לך כמה אתה חסר וכמה שזה קשה. כמעט כל דבר שקורה בחיי אני נזכר בך, אם זה לאכול סיני מוקפץ לארוחת צהריים כמו שהיית נוהג להכין, או שסתם לראות מישהו לא מוכר ברחוב, גבוה, בעל ביטחון עצמי רב שנהנה מהחיים. באופן מסוים תמיד הערצתי אותך ואת הדברים שאתה עושה. אתה תמיד העזת והיה לך את הביטחון שאף אחד לא יכול לעצור. אני זוכר כמה סבתא פחדה כשאמרו לה על צניחה חופשית שאתה תעשה, היא בקושי ניסתה לעצור אותך כי היא ידעה שזה לא יעזור, וזה באמת לא עזר. היית אמיץ וצנחת בגיל 13, אני עכשיו בן 15 ואני אפילו לא חושב על לעשות משהו כזה כי אני יודע שאני אף פעם לא אעיז לעשות משהו מפחיד כל כך כמו שאתה עשית. אבל זה מה שאהבת, לעשות חיים, וניסית להספיק כמה שיותר. אני התחלתי קורס צלילה בידיעה שאתה כבר עשית אותו, ושאתה צוללן מוסמך. קיוויתי שתהיה לנו הזדמנות לנסוע לאילת ולצלול ביחד איזה יום, אבל פספסתי את ההזדמנות ועכשיו כבר מאוחר מדי ואתה לא איתנו. אתה תמיד במחשבות שלנו ותישאר בליבנו לעד.
-
תומר
כמו כל הספד, כולם מתחילים אותו ב-"אני לא יודע איך להתחיל" אבל אני באמת לא יודע איך להחיל... כמו כל הספד כולם אומרים: "אני לא מעכל שעברה כבר שנה". המוח לא מסוגל לעכל את זה... כמו כל הספד, הלוויה ואזכרה עולם עצובים, בוכים... תומר, המכה כל כך חזקה בעומק הלב שלא רואים גלים על פני המים. שנה עברה... שנה שלמה ששואלים" "למה?", "איך?" מנסים להיזכר, לשכזרף לחקוק בזיכרון כל שנייה שבילינו יחד. שנה שעבברה... שנה שלמה של מחשבות, געגועים, מכתבים, הכי, עצב, מועקה, הנצחה. שנה שלמה שבה מנסים להשאיר אותך בדיוק איפה שאתה, שלא נשכח כל פרט, שידעו מי אתה. כ"כ הרבה דברים לומר, לספר, לשמוע ממך, על הגיוס שלך, על החיים שלך. שנה שעברה שנה שבה עברנו כל כך הרבה דברים, התגיסנו, נפרדנו, הכרנו אנשים חדשים שלא מכירים את ה-"סיפור" שלך ב ה"ידיעה. סיפור כל כך כואב של משפחה שאיבדה דבר כל כך יקר, סיפור של חברה שאיבדה את האהוב שלה. הסיפור שלנו, סיפור עם שלושה חברים שהלכו לטיול של החיים, תרתי משמע, וחזרנו רק שניים. תומר אולי תחזור כבר מחו"ל? איך בגיוני שאנחנו חזרנו עם המזוודה שמלאה בריח שלך, ולא אתה?? כ"כ נגעת, כ"כ לא הגיוני שזה התמונות שנשארו והן לא זזות, הן לא אתה.
-
תומריק
ברצוני להודות לחברים, משפחה, משפחת בנק הפועלים שבאו לתמוך ולהיזדהות איתנו ולקחת חלק בעצב הגדול שנפל על משפחתנו. תומר שלי אנו עומדים כאן מעל קברך ומסרבים להתנחם ואין מזור לכאבנו ולאובדן! היום, בדיוק היום לפני שנה, בשעה שש וחצי קיבלתי את הטלפון הראשון שהודיעו לי שתומר שלנו נפצע בתאונת דרכים. 3 שעות מאוחר יותר השמיים נפלו עלינו בלי התרעה-תומר נהרג בתאונת דרכים בקוס. ומאותו הרגע חיינו השתנו מקצה לקצה כל אחד בדרכו איבד את שלוות הנפש והאושר שהיה מנת חלקנו. אין ולו יום אחד שאתה לא במחשבותינו בתמצית העשיה שלנו כל דבר ולו הקטן ביותר נעשה לאורך. וכאן עומדים כולנו בלי יכולת לעזור אלה רק לזכור איזה ילד אדיר היית. יכולים להתנחם בזיכרונות בתמונות ובסרטים שהשארת לנו אולם אלו כאין וכאפס לעומתך שמילאת את חיינו בשמחה וגאווה. החיים שלנו קיבלו פרופורציות אחרות של מה חשוב ומה תפל ובכל כוחנו אנו מנסים לשמר מסגרת חיים שפויה ונורמאלית עד כמה שאפשר. חברים טובים ומשפחה סבבו אותנו בשנה הזו וניסו לעזור ולהקל במעט על הכאב ואנחנו יודעים שהכאב הזה ילווה אותנו בשנים הבאות. ובכל הכאוס והשיגעון הזה עלינו להמשיך להחזיק משפחה לקום לעבודה ולהמשיך לחיות את החיים אחד עבור השני. כדי להכיר יותר את תומר כנסו לאתר הנושא את שמו והמתוחזק על ידי חבריו שעושים מלאכת קודש בתחום. תעברו בפינת הזיכרון שהוקמה בתיכון עמל לזיכרך. זיכרונות נפלאים בלי עתיד, רגע אחד בקוס העלה משפחה שלמה על סחרחורת רגשית שאין לה סוף, רק עכשיו אנחנו מבינים באמת מה עובר על משפחות שכולות שאיבדו את בניהם. הבעיה במוות שהוא תמיד נוראי הוא הסדר. לא יתכן שסבא וסבתא יקברו נכד והורים יקברו ילד זה לא הסדר הנכון של החיים! כך באבחת סכין חדה החיים מקבלים פצע עמוק ומדמם שלא יגליד לעולם כל עוד אנחנו חיים.
-
תומריק
תומריק שלי איפה אתה לאן הלכת, אני כ"כ מתגעגעת לחיבוקים העוטפים שלך לחיוכים למזג שלך החיוני כ"כ, לבגרות שלך, לסדר שלך, למוכנות שלך לתת מעצמך ולהינות מעצם הנתינה , לחום והאכפתיות שלך, לרגישות, למריבות שלך עם מאיה. פתאום אין מי שיגיד לי אמא תסתכלי איך שאת נוהגת, אמא בואי נזמין אורחים אני אעזור לך, אמא בואי נכין משלוח מנות יותר גדול, אמא צריך לזרוק , צריך לסדר, חכי השמן לא רתח אל תטגני את השניצל.... תומריק אני מנסה להמשיך את החיים כאן למטה ולא כ"כ מצליחה, הכל קשה כל פעולה כל מחשבה חוזרת תמיד אליך אתה מלווה אותי כל שנייה במשך היום והלילה ואין תשובות לשאלות לא ידענו להעריך מספיק את מה שהיה לנו לפני שהלכת כמה מובן הכל היה ועכשיו כבר כלום לא שלם ומובן אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא הייתי לידך כשהמכונית פגעה בך, שלא הייתי לחבק ולדבר אליך בשפה שלך, אני מצטערת שהית כ"כ רחוק וברגעיך האחרונים הית לבד בלי אמא ואבא ומאיה, שכאב ולא יכולתי לעזור.. תומריק כואב לנו בגוף כאב פיזי ממש, ובנשמה לנו ולעוד הרבה אנשים שהכירו אותך בחייך הקצרים אני מקווה שבמקום שבו אתה נמצא מצאת שלווה שאתה יודע ומרגיש כמה מתגעגעים אליך כאן למטה וכמה חיינו השתנו לעד אוהבת מתגעגעת אמא
-
תומריק
תומריק שלי איפה אתה לאן הלכת, אני כ"כ מתגעגעת לחיבוקים העוטפים שלך לחיוכים למזג שלך החיוני כ"כ, לבגרות שלך, לסדר שלך, למוכנות שלך לתת מעצמך וליהנות מעצם הנתינה , לחום והאכפתיות שלך, לרגישות, למריבות שלך עם מאיה. פתאום אין מי שיגיד לי אמא תסתכלי איך שאת נוהגת, אמא בואי נזמין אורחים אני אעזור לך, אמא בואי נכין משלוח מנות יותר גדול, אמא צריך לזרוק , צריך לסדר, חכי השמן לא רתח אל תטגני את השניצל.... תומריק אני מנסה להמשיך את החיים כאן למטה ולא כ"כ מצליחה, הכל קשה כל פעולה כל מחשבה חוזרת תמיד אליך אתה מלווה אותי כל שנייה במשך היום והלילה ואין תשובות לשאלות לא ידענו להעריך מספיק את מה שהיה לנו לפני שהלכת כמה מובן הכל היה ועכשיו כבר כלום לא שלם ומובן אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא הייתי לידך כשהמכונית פגעה בך, שלא הייתי לחבק ולדבר אליך בשפה שלך, אני מצטערת שהיית כ"כ רחוק וברגעיך האחרונים היית לבד בלי אמא ואבא ומאיה, שכאב ולא יכולתי לעזור.. תומריק כואב לנו בגוף כאב פיזי ממש, ובנשמה לנו ולעוד הרבה אנשים שהכירו אותך בחייך הקצרים אני מקווה שבמקום שבו אתה נמצא מצאת שלווה שאתה יודע ומרגיש כמה מתגעגעים אליך כאן למטה וכמה חיינו השתנו לעד אוהבת מתגעגעת אמא
-
לתומר יקירינו האבוד
קשה לומר "יקירינו האבוד" אך זה מה שקרה, שהלכת לנו לאיבוד. אי אפשר להחזיר אותך לחיים בעולם הזה. הנה אני שוב כאן מול מה שנותר מיקירינו שעזב אותנו מלא חיים וחזר לכאן בלי חיים. אמנם החיים "למזלנו", ממשיכים גם בלי תומר, אך החיים השתנו בצורה בלתי צפוייה, החיים בלעדייך השתנו בצורה בלתי רציונאלית. אתה חסר לנו בהרבה חלקים מן החיים, חוסר זה גורם לצער בהרבה סיטואציות. אין מספיק מילים לתאר זאת. דמותך עולה במפגשים משפחתיים וגורמת לכאב שאי אפשר להדחיק, לחלקנו אין יכולת להסתיר כאב זה. אם לא די, כאב זה מקרין על יתר המשפחה והחברים המנסים להדחיק או לפחות להסתיר כאב זה. למזלנו חלק מהחיים השתנה מכוח האינרציה גם הצורה חיובית- הנה לדודה שלך איריס נולד תינוק, למאיה אחותך יש כלבה חמודה חסרת מנוחה ומשפחתך עומדת לעבור לבית חדש שטרם נבנה. כן יש למשפחתך ובעיקר לאבא שלך פרוייקט בניית בית. הבת דודה שלך שיר, כבר חיילת קל"ב של סבתא פנינה וסבא זיגי, בת"א. והבן דודה שלך אביב ימשיך ללמוד כמוך בתיכון במגמת טכ"ם- מחשבים, בגימנסיה הריאלית ראשון לציון. אנו כאן ועכשיו מנחמים, מתנחמים ומקווים שהזמן ירפא מעט את הכאב האין סופי לכאורה. בסופם של החיים בצורה טרגית או בשיבה טובה כולנו עוברים מן העולם.
-
תומר
"איש יקר אתה יודע כמה זמן אני רוצה לדבר אבל העצב לא יוצא"... ולא משנה כמה זמן עובר, זה פשוט לא נקלט... כל הסיפור הזה פשוט בדיוני, כמו סוג של סיוט שאני מקווה עד היום להתעורר ממנו. אחרי הטלפון הראשון חיכיתי שיגיע השני, זה שאומר לי שכל זה לא נכון ונפלה כאן טעות. הטלפון לא הגיע ואני השלמתי עם העובדה שאף אחד לא התבדח איתי. איך אפשר לתאר את זה? זה קר, וזה יושב בגרון, איפה שהדמעות נאגרות ולא יוצאות. אתה חסר, ו"חסר" אפילו לא מתאר חלקית ממה שקורה כאן, אצלי, אצל כולם. עד היום זה מר- מתוק לי להיזכר בך, ובכל החוויות שיצא לנו לעבור יחד... זה בעצם מה שנשאר... הזיכרונות והאבן, זאת שמונחת כאן מולי, גדולה, קרה וכואבת. זאת שלא מתארת אפילו קמצוץ מהבן אדם שהיית. חם אוהב, בעל אישיות כובשת שאף אחד לא מסוגל לעמוד בפניה. אני כותבת את זה תומר, ויש לי גוש של דמעות בגרון. ואלו דמעות שמסרבות לצאת, משהו בך נשאר איתי, ובעצם עם כל מי שהיית חלק מהחיים שלו כל האנשים שהצלחת לגעת בהם מרגישים בדיוק מה שאני מרגישה כל יום מאז שנה שעברה. אני מתגעגעת אלייך, ואתה נראה לי רחוק, כמו דמות מעורפלת כזאת שאני מסרבת לשכוח. אני חייבת לזכור אותך תומר, אני חייבת לך... ולמרות כל הכאב הזה, אני לא מצטערת אפילו לרגע שהיית ואתה עדיין חלק מהחיים שלי... אתה תלווה אותי תמיד... ואני אוהב אותך תמיד.
-
תומר
איש יקר אתה יודע כמה זמן אני רוצה לדבר אבל העצב לא יוצא"... ולא משנה כמה זמן עובר, זה פשוט לא נקלט... כל הסיפור הזה פשוט בדיוני, כמו סוג של סיוט שאני מקווה עד היום להתעורר ממנו. אחרי הטלפון הראשון חיכיתי שיגיע השני, זה שאומר לי שכל זה לא נכון ונפלה כאן טעות. הטלפון לא הגיע ואני השלמתי עם העובדה שאף אחד לא התבדח איתי. איך אפשר לתאר את זה? זה קר, וזה יושב בגרון, איפה שהדמעות נאגרות ולא יוצאות. אתה חסר, ו"חסר" אפילו לא מתאר חלקית ממה שקורה כאן, אצלי, אצל כולם. עד היום זה מר- מתוק לי להיזכר בך, ובכל החוויות שיצא לנו לעבור יחד... זה בעצם מה שנשאר... הזיכרונות והאבן, זאת שמונחת כאן מולי, גדולה, קרה וכואבת. זאת שלא מתארת אפילו קמצוץ מהבן אדם שהיית. חם אוהב, בעל אישיות כובשת שאף אחד לא מסוגל לעמוד בפניה. אני כותבת את זה תומר, ויש לי גוש של דמעות בגרון. ואלו דמעות שמסרבות לצאת, משהו בך נשאר איתי, ובעצם עם כל מי שהיית חלק מהחיים שלו כל האנשים שהצלחת לגעת בהם מרגישים בדיוק מה שאני מרגישה כל יום מאז שנה שעברה. אני מתגעגעת אלייך, ואתה נראה לי רחוק, כמו דמות מעורפלת כזאת שאני מסרבת לשכוח. אני חייבת לזכור אותך תומר, אני חייבת לך... ולמרות כל הכאב הזה, אני לא מצטערת אפילו לרגע שהיית ואתה עדיין חלק מהחיים שלי... אתה תלווה אותי תמיד... ואני אוהב אותך תמיד.